שיחת תאומים
הרבה אנשים יפים
אבל יקינתון יותר
"כמה זמן צריך להישאר ככה?"
"עד שתיפול, או עד שאני אמצע את המטרה"
אני וארטמיס היינו תלויים במהופך מאחד הענפים של עץ מילה
העלים הירוקים החביאו אותנו מהעוברים והשבים, אבל אנחנו עדיין יכולנו לראות אותם
"אני לא בטוח שהיא תרוץ להצטרף לציידות אם תקראי לה 'מטרה', אני לא חושב שאת יכולה לעשות את זה" ציינתי
ארטמיס כנראה גלגלה עיניים "בטח שאני יכולה"
"ולמה אנחנו עורבים לה ככה, ולא הופכים לציפור ומחפשים אותה?"
"ככה יותר כיף"
"אבל העץ שורט את העור שלי!"
היא דחפה אותי
אתם מבינים את החוצפה?
אני הועלתי בטובי לפנות זמן מסדר יומי העמוס כדי לראות את אחותי האהובה, והיא גוררת אותי לחפש נערה שברחה ביום חתונתה
היא פשוט לא מסוגלת להסתפק בעשרות הציידות הלוהטות שלה, היא חייבת לקחת לעצמה את כולן (מה הקטע של האחים שלי עם לקחת לעצמם את כל בני התמותה החמודים? הם לא יכולים להשאיר גם לי כמה?) (תזכורת לעצמי: למצוא דרך שכולם יוכלו לראות גלגולי עיניים מנטליים)
"זו היא?" שאלתי, מצביע על דמות נערה שחלפה על פנינו
"אתה תדע כשתראה אותה"
"או, זו היא?" הצבעתי על נערה אחרת
"אתה תדע כשתראה אותה!"
נערה נוספת חלפה על פנינו, שיערה השחור צונח בעדינות סביב פניה היפות
"תגידי לי שזו לא זו" התחננתי בפני ארטמיס
היא הכתה אותי פעם נוספת
אל הנערה הגיע בריצה בחור צעיר, ונעצר מתנשף מולה
שיערו החום היה סטור, והוא היה מעט נמוך ממנה
הוא אמר לה כמה מילים והיא צחקה וחיבקה אותו
"תגידי לי שזו לא שניהם" לחשתי לה
"אני נשבעת שאני אפיל אותך מהעץ הזה" היא לחשה חזרה "חוץ מזה, מה עם הנסיך הזה שלך?"
"די נישקתי אותו פעם אחרונה שדיברנו"
"זה... טוב, אני מניחה?"
"אבל בשיחה הרצינית האחרונה שלנו הוא היה די כועס"
"שזה רע"
הבחור לייד גזע העץ שלף חרב וסרק את הסביבה
ארטמיס כיסתה את פי בידה
שלחתי אליה מבט שאמר "למה אנחנו עדיין לא הופכים לציפור או משהו כזה?!?!?"
היא לא ענתה
מתחתנו הנערה הניחה יד על כתיפו של הנער, אמרה לו כמה מילים, והם הלכו משם כשאצבעותיהם שלובות
"למה אנחנו עדיין כאן? את באמת אומרת לי שאין לך שום דבר אחר לעשות?"
"אתה באמת אומר לי שלך אין שום דבר אחר לעשות? אמרתי לך, אנחנו נשארים ככה עד שתרד או עד שאמצע את המטרה"
"הדם זורם למוח שלי"
"לא אכפת לי, אתה לא תמות מזה"
נערה רביעית חלפה מתחתינו, בגדיה מפוארים משל הקודמות, וזרועותיה מכוסות צמידים
"מטרה נמצאה" ארטמיס אמרה לי וירדה מהעץ.
שמעתי את מילותיה הראשונות לנערה, "זה אולי ישמע לך מטורף", ואז קולותיהן היו חלשים מכדי שאוכל לשמוע.
נאנחתי והתיישבתי בצורה נוחה יותר על הענף, מביט לכיוון השני
הרגליים שלי כאבו מהאחיזה הממושכת בענף, ואני די בטוח שהיו כמה עלים בשיערי
השמש שקעה, ועשרות אנשים הסתובבו ברחובות
הנער והנערה צעדו באיטיות במרחק, ידיהם עדיין שלובות
שלושה ילדים רצו על הדשא ורדפו אחרי גבר מבוגר יותר שכנראה היה אביהם
שני נערים ישבו לייד עץ
אחד מהם אמר משהו, השני צחק ונשען על חברו
נערה בעלת שיער ערמוני משכה אחריה נער ברונטי
יכולתי לראות גם מהמרחק הזה את הבוהק של עיניו הסגולות
יקינתון
הלב שלי זינק לגרוני
מאיה גררה אותו לכיוון העץ שעליו ישבתי
ירדתי לענף נמוך יותר בניסיון לשמוע את השיחה שלהם
ארטמיס כנראה עדיין דיברה עם הנערה בצד השני של העץ, כי לא שמעתי קולות גסיסה
ירדתי לענף הנמוך ביותר שבו העלים עדיין הסתירו אותי
"אני לא יכולה לגרור אותך כל הדרך!" מאיה רטנה
"אז תתני לי לחזור לארמון" השיב לה יקינתון "לאן את בכלל גוררת אותי?"
"רחוק. אני מנצלת את השהות שלי פה כדי להוציא אותך לאוויר הפתוח"
אני רוצה לרדת אליהם
אני רוצה אל יקינתון
אבל ארטמיס הופיעה לצידי
"הצעתי לה" היא אמרה
דממה
רק שריקת הרוח וקולותיהם המתרחקים של יקינתון ומאיה נשמעו
"ו...?"
"אין לנו מה לחפש פה כרגע" היא אמרה והפכה לנשר
"כרגע?" קראתי אחריה והפכתי גם אני לנשר "את אמרת כרגע, נכון? זה אומר שאני יכול לברר איפה היא גרה עד שזה יהיה רלוונטי?"
"אוח, תחזור לנסיך שלך"
✹✹✹
שם שיפ חדש לאפולו ויקינתון מאת alexbailey972 :
יקינתולו
אם יש לכם כל מני דברים כאלה, מוזמנים לכתוב לי ואשים בסוף פרקים✨
YOU ARE READING
under the sun (עברית)
Romanceכולם מכירים את אפולו. הוא אל השמש, הוא נגן מחונן, הוא צעיר יפה תואר, והוא מנהל מאות סיפורי אהבה במקביל. עד שהוא פוגש את יקינתון. יקינתון, נסיך צעיר ושובה לב, יפיפה אפילו יותר מאפולו עצמו, הוא חכם, רגיש, ובודד. עד שהוא פוגש את אפולו. אתם בטוחים כרגע...
