פרק 33- אפולו

55 13 29
                                    

יקינתון בוכה
לאלא אל תבכה מותק
ריח מתכתי

הופעתי לצידו של יקינתון, לא ממש בטוח איך ידעתי איפה הוא נמצא.

הוא ישב לייד אחד העצים בחצר הארמון, נשען על הגזע כשהרוח מעיפה את שיערו.

הסתכלתי קדימה במקום עליו - לא הייתי בטוח אם הוא כועס על התגובה שלי
לא רציתי שהוא יכעס
גם לא רציתי לא להיות איתו שוב

"היי" הוא אמר, קולו ריק

"היי" עניתי

"אני לא רציתי את זה, אליוס" הוא הוסיף "לא רציתי את זה, הוא פשוט הגיע, הוא לא נתן לי ללכת"

"זה בסדר" עניתי
זה לא בסדר
זפירוס לא היה צריך להתקרב לפה בכלל

יקינתון הניח את ראשו על כתפי, ותלתליו הכהים הברישו את עורי

הוא בכה, דמותיו הרטיבו את הטוניקה שלי

"יקינתון?" שאלתי והסתובבתי אליו בפעם הראשונה מאז שהגעתי
"יקינתון, מה קרה, פרח?"

"אני לא רציתי שהוא יופיע פה ככה" הוא בכה ואחז בי

"ששש, זה בסדר" כרכתי סביבו את זרועותי ותמנתי את פני בשיערו "הוא לא יתקרב אליך יותר"

ריח הפרחים שלו סינוור אותי, אם זה אפשרי בכלל

נזכרתי ביום ההוא שיקינתון שאל אותי איך הפרח שלי יהיה יותר מוצלח מנקריס
חשבתי לעצמי שזה יהיה הריח של הפרח - באופן אוטומטי הוא יהיה יותר טוב מכל צמח אחר שנוצר

הריח התחלף לרגע לריח מתכתי, ואז חזר לריח המתוק שהכרתי

"יקינתון?" לחשתי לתוך שיערו
"הא?" הוא שאל, מוחה כמה דמעות מפניו
"אתה בסדר?"
"קצת יותר, אני מניח" הוא הרים קצת את ראשו "למה?"

"חשבתי ש- " לא, הוא לא צריך לשמוע על זה
לא כרגע, בכל אופן
ניערתי את ראשי "לא חשוב, זה שום דבר" אמרתי והידקתי את אחיזתי בו

הרוח הייתה קרירה ונעימה, לא חזקה מדי, והרגשתי כאילו זפירוס צוחק לנו בפנים
השמש הייתה חמימה

היום היה יפה, ויקינתון יהיה בסדר
הכל יהיה טוב בסופו של דבר
זו המטרה בהכל בעצם, לא?

משהו הרגיש לי דפוק, אבל לא ממש רציתי לחשוב על זה

רציתי להמשיך לשבת פה ולחבק את יקינתון עד שהוא יהיה שמח שוב, כמו שהוא היה בבוקר

"אליוס?" יקינתון שאל בשקט
"כן, פרח?"
"אתה לא עומד להיעלם שוב, נכון?"
"לא, לעולם לא"

היה היום יום יפה, ויקינתון יהיה בסדר
הכל יהיה טוב בסופו של דבר, וגם אם לא אני אדאג שכן
לפחות בשביל יקינתון
כי למה אני אל, אם לא בשביל לדאוג ששום דבר רע לא יקרה למי שאני אוהב?

under the sun (עברית)Where stories live. Discover now