Marauders ~ הקונדסאים [שנה א']

תירוצים~33

רמוס היה מותש. הוא חזר לטירה מאוחר אחר הצהריים ביום רביעי, בזמן ששאר תלמידי בית גריפינדור קיבלו זמן חופשי לפני ארוחת הערב. הוא נזהר שלא יבחינו בו בזמן שמיהר על פני השטח באור השמש הדועך ודרך דלתות לאולם הכניסה. פרופסור דמבלדור בדיוק ירד במדרגות לאולם הגדול כשרמוס נכנס. משקפיים בצורת ירח חצוי של דמבלדור שיקפו את אורות הנרות שלהבותיהם התנדנדו בעזרת משב רוח.

"ברוך הבא, מר לופין," דמבלדור בירך אותו, מחייך בחביבות. הוא סימן לרמוס להצטרף אליו בדרך לאולם "בשם מרלין, אתה נראה די עייף. אני מבין למה, כמובן..." הוא עצר ליד שולחן גריפינדור ודפק על העץ עם פרקי האצבעות שלו שלוש פעמים וצלחת מלאה באוכל חם הופיעה לפני רמוס. דמבלדור התכופף נמוך, "אולי תכניס קצת אוכל לבטן שלך לפני שהאחרים יבואו ויעיפו אותך בשאלות היכן היית?"

"תודה, אדוני," פיהק רמוס.

דמבלדור חייך, "אתה יותר ממוזמן לשבת," הוא ענה. הוא לחץ את כתפו של רמוס, ואז המשיך בדרכו אל שולחן הצוות. שם ישבו פרופסור וירדי, ופרופסור תותמן. קורעים לחמניות ספוגות בחמאה כשהם דנים על מלכודת השטן.

רמוס אכל חלק מהאוכל שלו. לאט, לא רצה כלום יותר מהמיטה שלו בקומה העליונה במגדל גריפינדור, ויודע שיש לו עוד הרבה זמן עד שילך לשכב בה.

דלתות האולם הגדול נפתחו שוב והתלמידים החלו להגיע לארוחת ערב. רמוס נשם נשימה עמוקה, מכין את עצמו לשאלות שידע סיריוס, ג'יימס ופיטר ישאלו. אבל הפתעה גדולה, האדם הראשון שפנה אליו הייתה לילי אוונס.

"איפה היית?" היא סיננה, נעצרה לידו בדרכה ללכת לשבת עם אליס בל, כרגיל.

רמוס ענה, "הייתי חולה, באגף בית החולים."

"לא, לפי ג'יימס וסיריוס, אתה לא היית," היא ענתה. "הם אמרו שהם הלכו לבקר אותך וגברת פומפרי אמרה להם שלא היית." לילי רכנה קרוב יותר "ראיתי אותך עוזב את הטירה ביום ראשון בערב. אני יודעת שיש לך סוד, דמבלדור אמר לי את זה. אני רוצה לדעת מה זה."

רמוס הרגיש את פניו סמוקות לוהטות והכל היה חם ומוחו חיפש משהו להגיד, איזה תירוץ לתת. "אין סוד." הוא שיקר, "הייתי חולה, זה הכל."

לילי בהתה בו. הוא קיבל את הרושם שהיא יכולה להבחין בעיניו שהוא לא דובר את כל האמת. "בסדר" היא אמרה. "אז אל תגיד לי," היא יצאה בסערה כדי לשבת במקומה.

רמוס הרגיש את הבפנים שלו זוחל מרוב עצבנות. הוא ציפה לשאלות. בטח, אבל לא מלילי. ואם סיריוס וג'יימס הלכו לאגף בית החולים וגילו שהוא לא שם- ובכן, הוא צריך להמציא תירוצים להרבה יותר שאלות ממה שהוא תכנן. הוא הביט בתחינה לכיוון דמבלדור, הלוואי ששאל מה לעשות והלוואי שזה היה כל כך קל לספר לכולם במצב כזה. דמבלדור, לעומת זאת, היה בשיחה עמוקה עם פרופסור פליטוויק וגבו מופנה אליו.