Marauders ~ הקונדסאים [שנה א']

קהל לשיעור תעופה~22

הזמן בהוגוורטס עבר מהר יותר מאשר בכל למקום אחר בבריטניה- ג'יימס היה די בטוח בכך. איך יכול להיות שזה כבר שוב יום חמישי אחר הצהריים והגיע הזמן לעוד שיעור בתעופה בלי שהזמן יתעוות במידה ניכרת בטירה? הוא לא האמין שהוא כבר היה בהוגוורטס שבוע שלם- נדמה היה שרק אתמול הוא ספר ימים מלוח השנה, מחכה ליום שיעלה על הוגוורטס אקספרס. אבל בדרך אחרת, הוא הרגיש כאילו הכיר את סיריוס בלק ורמוס לופין כל חייו. הזמן עבר מהר וגם לאט בהוגוורטס.

הם עברו על פני השטח, עקבו אחרי לילי אוונס עם פיטר פטיגרו הקטן משתרך מאחוריהם, רץ לעמוד בקצב, מפטפט בעצבנות איך הוא מקווה שהוא יהיה טוב יותר בלעוף במסלול הפעם. מדאם הוץ' חיכתה לבד על הדשא במקום שבו הם למדו פעם קודמת וכשהם התקרבו היא הפנתה אותם למגרש הקווידיץ', והיא אמרה את המילה הבאה עם קצת נימה של רוגז -קהל.

"קהל?" שאלה לילי, מבולבלת, "אבל מי בא לראות אותנו לומדים איך לעוף?"

"חצי מבית הספר, לפי מספר האנשים שפה," ענתה מדאם הוץ'.

ג'יימס וסיריוס החליפו מבטים נרגשים ורצו במורד הגבעה אל המגרש.

בפנים, ג'יימס הרגיש את כל גופו מעקצץ מהתרגשות. הדוכנים התרוממו סביבם, השערים ניצבים בכל קצה של המגרש הארוך. הוא נשם עמוקות את ריח הדשא הקצוץ טרי ואת ניחוח הפופקורן המתמשך קלוש מהדוכנים. הוא הסתכל סביבו וראה שהתלמידים האחרים כבר אוספים מטאטאים ומיהר, בתקווה להשיג את המטאטא הטוב ביותר של בית הספר לפני שכולם ייקחו.

באמת היו לא מעט אנשים ביציע. כשהסתכל מסביב, ג'יימס ראה את אליס ודרק בל בחזית, יחד עם חברי הקבוצה האחרים של גריפינדור. היו כמה אחרים שהוא ניחש שהם שחקני רייבנקלו האפלפאף. הוא חש טלטלה לחוצה בבטנו ופנה אל רמוס, שעמד לצדו ובחר מטאטא. "למה אתה חושב שכולם כאן?" הוא שאל.

רמוס משך בכתפיו, "לראות אותך משוויץ ביכולות שלך, אני חושב."

זו בדיוק הייתה המחשבה שגרמה לג'יימס לשאול.

הוא לא השיג מטאטא טוב במיוחד, אבל הוא היה טוב יותר מכמה מפורקים שישבו בארון, כמו זה שסוורוס סנייפ הגיע איתו אחרי שרץ למגרש באיחור יותר מכולם, ואחריו מדאם הוץ' שסימנה נוכחות. כדי שכולם יעמדו בתור ויצוו על המטאטאים שלהם לעוף. ג'יימס הרגיש שהעיניים עליו יותר מכל רחבי המגרש ובטנו התגלגלה מלחצים נרגשים. זה היה זה. זו הייתה ההזדמנות שלו. זה היה כאילו הוענקו לו אודישנים פרטיים משלו, רגע לזרוח לבדו ללא אחרים שיתחרה מולם, חוץ מכמה ילדים בכיתה שחלק מהם לא יודעים עדיין לעוף. הוא הציץ לצד אחד וראה את פייטר פטיגרו מתקרב אליו, כאילו ניסה לרגל את סוד הטיסה שלו, וג'יימס חייך לעצמו.

"בשריקה שלי, אתם יכולים לעוף למעלה עשרה מטרים ולחזור למטה," מדאם הוץ' קראה. ג'יימס אחז במטאטא בחוזקה באגרופיו, על בהונותיו, מוכן לבעוט.