Marauders ~ הקונדסאים [שנה א']

המטבחים של הוגוורטס~50

פיטר לא ידע לאן עוד ללכת, אז למרות שידע שרמוס, ג'יימס וסיריוס בדרכם למגדל גריפינדור, לכיוון המעונות. הוא היה רותח מזעם, סוף סוף איפשר למתח שהצטבר בו זמן מה להירגע. למה שלושת הבנים האלו תמיד התנהגו אליו כאילו הוא איזה ניצב, מטרד? כובע המיון הציב אותו בגריפינדור כמוהם, והוא היה חכם וזורם בדיוק כמוהם, לא? זה לא היה הוגן שג'יימס ,סיריוס ורמוס זכו להיות החברים הכי טובים והוא היה רק פיטר, הגלגל הרביעי בחבורה הקטנה שלהם. כולם בערך התייחסו אליו ככה, שוכחים ממנו, אף פעם לא הקשיבו לנקודת מבט שלו, אף פעם לא התייחסו אליו כאילו הוא חשוב...

הוא הבין, כשהוא נעצר מול הדיוקן של הגברת השמנה שהייתה השומרת של מגדל גריפינדור, שהוא לא זכר את הסיסמה החדשה שנקבעה בעקבות החגים. הוא חרש את מוחו, חיפש במעמקי המחשבות המסתובבות כדי למצוא את הסיסמה, שהייתה חייבת להיות מאוכסנת שם איפשהו, אבל שום דבר לא עלה לו, אז הוא עמד שם וגמגם לעברה בטיפשות.

"נו?" היא שאלה, בוהה בו מעל המניפה הקטנה שלה.

"שכחתי את הסיסמה," אמר לה פיטר.

היא צחקה, צלצול של צחקוקים קטנים מצלצלים שגרמו לפניו של פיטר לשרוף. אפילו הדיוקן של הגברת השמנה לא לקח אותו ברצינות! "אני לא יכולה לתת לך להיכנס בלי הסיסמה," אמרה.

"אבל- אבל אני פיטר פטיגרו," הוא ניסה, מתוסכל, "אני תלמיד גריפינדור. מהשנה הראשונה. ואני צריך להיכנס פנימה."

הגברת שבדיוקן התחילה לסדר את שיערה הורדרד- בלונדיני והנפוח, מתעלמת ממנו לגמרי.

"רשימת הסיסמאות נמצאת במזוודה בחדר שלי," אמר פיטר, "תני לי להיכנס בבקשה. אני אלך להביא אותה ואחזור ואגיד לך איזה סיסמא שאת רוצה." היא הנידה בראשה לעברו. "בבקשה," התחנן פיטר. הוא שמע צחוק וצעדים מהדהדים במסדרון והרים את מבטו לעברה בעיניים פעורות ונואשות. "בבקשה," הוא ניסה שוב, ולא רצה שהבנים האחרים יראו אותו עומד בחוץ ומתחנן שהגברת תכניס אותו לחדר מועדון. "בבקשה," הוא התחנן.

"זו לא הדרך שבה עובדת סיסמה," צייצה הגברת השמנה.

פיטר הרגיש דמעות לוהטות מאיימות על עיניו והוא חבט באגרופו על המסגרת שלה. "תני לי להיכנס," הוא דרש, אבל היא לא זזה. הדבר האחרון שהוא רצה שיקרה היה שהבנים יראו אותו בוכה על זה שהוא תקוע מחוץ לחדר מועדון, אבל הוא לא יכול היה לעצור את הדמעות מלבוא כשהצעדים התגברו והתקרבו.

"פיטר!" הוא הסתובב, ובהלם של הקלה, הוא ראה שמדובר בביליוס וויזלי וילדה מהשנה השישית שהוא לא הכיר. "בלימי פיטר, אתה נראה לא טוב. בכית?" פניו של ביליוס זרחו בדאגה.

פיטר הנהן, והחליט די מהר שהתקווה הטובה ביותר שלו לנקום בבנים תהיה לנצל את ההזדמנות הזאת כאן ועכשיו. אחרי הכל, למדריכים היה כוח לחלק עונשים. אם ביליוס ירגיש רע בשבילו, הוא עלול להעניש את הבנים האחרים על כך שהם היו מגעילים כלפיו. ואז בכל פעם שהם שוב יתנהגו אליו כמו אל זבל, הוא פשוט יאיים ללכת לספר לביליוס והם היו מקשיבים ושמים לב אליו, כמו שהם היו צריכים לעשות כל הזמן בכל מקרה. ואז הם יפסיקו להתייחס אליו כמו אופציה אחרונה!