Marauders ~ הקונדסאים [שנה א']

חזרתם של אבירי וולפרגיס~21

לסוורוס סנייפ תמיד היו חלומות מוזרים. הם תמיד הציגו תערובות של אלמנטים שלא ממש השתלבו יחד, והוא נשאר עם תחושה מצחיקה וקרועה כשהוא נזכר בהם, הוא מרגיש כאילו הוא חולם שני חלומות שונים בו זמנית. מאז שהגיע להוגוורטס זה הלך והחמיר.

במקום רק שני חלומות שונים, היו לו עשרות בבת אחת, ולעיתים קרובות הם התבלבלו והם נהיו עמוסים מידי עד שהוא התעורר ולא יכל לחזור לישון. רגע כזה קרה ביום שלישי בערב.

הוא התעורר במהלך הלילה במעונות סלית'רין, בוהה אל גג החדר, מבולבל כי חלם על קווידיץ', שלא היה דומה לו בכלל, ולא רק זה, אלא שבמשחק היה דיונון גדול. והדיונון חילק בקבוקי בירות חמאה וצפרדעי שוקולד בזמן שכולם הותקפו על ידי דרקון אימתני. הדרקון עיקם את צווארו באוויר ואחז במקל המטאטא של סוורוס ואז- "אההה!"

הילד המיטה הסמוכה התעורר, צועק, העיר גם את סוורוס, למרות שהוא לא הודיע שהוא ער גם כן. הוא רק בהה בחושך בזמן שהילד התנשף וקם לשפוך לעצמו קצת מים מהכד על פניו. "רק חלום, דימיטרי, רק חלום," הוא מלמל לעצמו בלחץ. הוא שתה את המים במהירות וזחל חזרה למיטה, קפיצי המזרון נאנקו עד שהתיישב ולבסוף נסחף לישון.

למחרת בבוקר, יום רביעי, סוורוס היה מותש. הוא בקושי ישן בכלל, וכתוצאה מכך גילה שעיניו כהות ושקועות על פניו החיוורות, והוא הזעיף את מצחו אל המראה. הוא רק יכול היה לדמיין מה יאמרו ג'יימס פוטר וסיריוס בלק על הצללים על פניו כשיראו אותו באולם הגדול. הוא הזיז את שערו, ניסה לחסום את פניו מהצדדים, וחשב שהוא יכול לשבת עם הגב אל שולחן גריפינדור זמן שהוא אוכל. אבל אם הוא יעשה את זה, הוא הבין, הוא לא יראה את לילי. הוא רצה לראות את לילי וכל כמות של ביריונות תהיה שווה עבורה, זה לא עבד, מסדר את השיער שלו, בכל מקרה. הוא עצר ונאנח והתייאש, יורד לחדר המועדון.

דימטרי גויל וילד השנה השנייה, שסוורוס היה די בטוח ששם המשפחה קראב, ישבו על אחת הספות הירוקות הארוכות מתחת לכיפת האגם שהייתה תקרת החדר המועדון של סלית'רין. דימיטרי היה באמצע הדיבור כשסוורוס עבר על פניו. "...והדרקון הענק הגיע ותפס אותי מהמטאטא!"

סוורוס היסס והסתובב, עומד מאחורי הספר, מצחו מקומט. לא יכול להיות שגויל היה חלום כמו שהיה לו... נכון?

"מרלין, ואז מה קרה?" קראב שאל.

"טוב אז התעוררתי כמובן," ענה גויל, "אתה לא יודע? אם אתה נאכל על ידי דרקון בחלומך, אתה מת במציאות!"

"וואו, זה היה קרוב," אמר ברעד שלא יראה.

גויל הרים את מבטו אל סוורוס לפתע, כאילו רק עכשיו הבין שהוא שם. "מה אתה רוצה?"

"כלום," ענה סוורוס והוא הסתובב כמעט תוך כדי הליכה, נתקע בלוציוס מאלפוי. "סליחה," הוא אמר, "לא שמעתי אותך מתקרב."