Marauders ~ הקונדסאים [שנה א']

תחנת הרכבת להוגוורטס~5

עיניו של ג'יימס נפתחו ב5:00 לפנות בוקר, ב1 לספטמבר. הוא הסתובב על גבו ובהה בתקרה, הרגשה של התרגשות משתוללת בכל גופו. אפילו לא היה אור בחוץ עדיין, אבל לא היה סיכוי שג'יימס יחזור לישון עכשיו. הוא קם לתנוחת ישיבה ומתח את ידיו, הוא הושיט את ידו לעבר השידה שליד מיטתו ולקח את משקפיו, עונד אותם במהירות. זה לא היה עוד יום רגיל, לבסוף. זה היה היום הראשון לבית ספר- היום הראשון בהוגוורטס. הוא הבחן את המזוודה שלו מהקצה השני, הכול ארוז ומוכן לדרך. בתוך המזוודה היו ספרים החדשים, גלימות, נוצות כתיבה, קלפים, מרכיבים לשיקויים, וכל הדברים שיצטרך להשתמש בהם ללימודיו. מעל כל ערימת המזוודות נמצא לו כלוב שבתוכו נמצאת ינשופה בצבע חום בהיר, עיניו הצהובות והגדולות מתכלות לכול מקום ושמה היה בובו.

"כדאי לך להיות טובה היום, בובו," ג'יימס לחש, "אנחנו נהיה בתחת אקספרס להוגוורטס מאוחר יותר." הינשופית הוציאה קול, והסתובב בתוך הכלוב כך שגבה מופנה לכיוון ג'יימס. "גס רוח," ג'ימס מלמל.

קם מהמיטה שלו ולבש את בגדי המוגלגים שלו, מה שהוא מצא יותר נוח מגלימות למען האמת. הוא קשר את נעלי הספורט שלו, שהיו קודם שייכים לאביו, הנעלים היו בצבע בורדו וזהב כמו הצבעים של גריפינדור. הוא לקח את הכלוב של בובו אל המסדרון בשקט כדי לא להעיר אותה משנתה. היא גם ככה הייתה עצבנית.

בקומה התחתונה הוא מצא את אמו, אופמיה, כבר ערה ועומדת במטבח. היא חייכה כשראתה אותו נכנס למטבח ותופס מקום בשולחן. "בוקר טוב, מתוק." היא שבחה אותו, "אתה מתרגש?"

ג'יימס הנהן בראשו בהתרגשות.

אופמיה חייכה בחמימות וכיוונה את שרביטה אל המקרר והכיריים, מניחה בייקון וביצים על המחבת גריל. היא התיישבה ליד שולחנו של ג'יימס והסתכלה עליו בעיניים עצובות. "אני לא מאמינה שאתה כבר בן 11- זה מרגיש כאילו רק אתמול- הייתה ילד חדש... כל כך קטן.. בתוך זרועותיי.." דמעות זלגו מעיניה.

"אמא," הטון שלו היה טון מאיים.

"אני לא יכולה לעשות עם זה כלום!" היא אמרה דומעת, "גדל כל כך מהר, עוד מעט תהפוך לגבר... עוד מעט אתה תפגוש מישהי, תתחתן, תיכנס לתוך העולם האמיתי- תהיה שר הקסמים.."

"אני הולך להיות שחקן קווידיץ' מפורסם, אמא," ג'יימס אמר לה את זה למרות שהוא הזכיר את זה לפחות אלף פעם. "ואני לא הולך להתחתן- אף פעם."

"ברור שאתה תחשוב ככה עכשיו," אופמיה אמרה. "אתה רק ילד, תן לזה עוד כמה שנים ותשנה את דעתך. כמה שנים והבנות בהוגוורטס יהיו יותר מעניינות מקווידיץ'."

"שום דבר יותר מעניין מקווידיץ' אמא," ג'יימס התווכח. הוא ניער את ראשו. "אולי, חוץ מבייקון הזה." הוא אמר כשהיא הגישה לו את הצלחת. הוא תפס את חתיכה והתחיל לנגוס בה כאילו הוא לא אכל בייקון מימיו.