Marauders ~ הקונדסאים [שנה א']

ירח מלא~17

שיקוי הצחוק של ג'יימס נמשך עד שהבנים יצאו מהטירה לשיעור תורת הצמחים בחממות מעבר לגבעות. הם היו בפתח אולם הכניסה , פיטר כבר שני צעדים בחוץ, כאשר פרופסור מקגונגל קראה לרמוס בחזרה. "מר לופין!" היא אמרה. הבנים כולם עצרו, אבל רמוס נפנף לשלושת האחרים לשלום ופנה לאחור כדי לראות מה פרופסור מקגונגל רוצה. היא התקרבה במהירות ואמרה, "פרופסור דמבלדור ביקש רגע לדבר איתך במשרדו לפני שאתה הולך לשיעור הבא שלך. הוא אומר שזה דחוף ביותר."

רמוס הנהן והלך בעקבות פרופסור מקגונגל למעלה ולמטה בכמה מסדרונות מתפתלים עד שהגיעו לגרגויל האבן, שם פגש את המנהל מוקדם יותר השבוע. "המסטיק הנושף הטוב ביותר של דרובל!" אמרה פרופסור מקגונגל בקול מצלצל והגרגויל זינק משם כדי לחשוף פתח אבן שמעבר לו גרם מדרגות לולייניות "תעלה, מר לופין," אמרה מקגונגל, "פשוט תדפוק כשאתה מגיע לסוף והמנהל ייתן לך להיכנס."

"את לא באה איתי?" שאל רמוס כשנכנס פנימה.

"פרופסור דמבלדור ביקש פרטיות," היא הסבירה והיא נסוגה לאחור והגורגויל אבן חזר למקומו מול הפתח.

רמוס הרים את מבטו במעלה המדרגות הלולייניות. נראה היה שזה נמשך נצח. נדמה היה שאדם זקן כמו דמבלדור מטפס כל כך הרבה מדרגות, דרך ארוכה עד מאוד. אבל ברגע שרמוס עלה צעד על אחת המדרגות הוא גילה שהיא מתעוררת לחיים באורח קסם והמדרגות החלו לנוע כלפי מעלה, נושאות אותו ללא טיפה אחת של מאמץ מצידו. הוא פשוט בהה למעלה, צופה בנחיתה הרחק מעליו באיטיות ,האזור התקרב אליו עוד ועוד... בקצה העליון, הוא עלה מדרגה מעצמו והמדרגות מאחוריו נעצרו.

לא היה הרבה לנחיתה. לפניו עמדה דלת עץ גדולה, עם מחצלת קבלת פנים על רצפת האבן ממש מחוצה לה, ומטרייה סגולה עם כוכבים זהובים נשענה על הקיר לצד סוג ערדליים צהובות כלימון. רמוס ניגש לדלת והיסס, ואז הרים את אגרופו, שנראה זעיר יחסית ודפק על הדלת.

לרגע, דבר מלבד לדממה לא עקב אחרי קול הדפיקה ורמוס הרים את אגרופו כדי לדפוק שוב כשהדלת נפתחה לרווחה כדי לחשוף את אלבוס דמבלדור. "ברוך הבא," דמבלדור בירך אותו, והכניס אותו פנימה.

המשרד היה מואר באור השמש של אחר הצהריים שנכנס דרך החלון, והעניק לו את התחושה החמימה והנוחה. ציפורים מנומרות זהב ואדום התיישבה על דוכן באמצע החדר -עוף החול, רמוס זיהה אותו מהעותק שלו של 'חיות הפלא והיכן למצוא אותן'.- שולחן הכתיבה היה עשוי עץ מהגוני ומאחוריו קיר מלא דיוקנאות של מנהלים ישנים עם מסגרות מעוטרות וכותרות מהודרות שעליהן נכתב שמותיהם ותאריכי מינויהם בהוגוורטס. דמבלדור חייך בשביעות רצון, נתן לרמוס כמה דקות לבדוק כמה מכשירי כסף המרופדים ואת מדפי הספרים ואז הוא אמר, "הלילה הוא ליל הירח המלא."

רמוס הביט סביבו בהפתעה. הוא מעולם לא שכח את ליל הירח המלא לפני כן, אבל הוא היה כל כך שקוע בחבריו ובשיעורים החדשים שלו. הוא הביט בדמבלדור בהפתעה מוחלטת.