יופי נצחי

פרולוג

לאונרדו

״ששש...תשאר בשקט.״ אמי לוחשת לי כשהיא מחביאה אותי בין הבגדים בארון בחדרי.״אני חייב לצאת לבדוק מה הם רוצים״ אבי לוחש לאמי,אני לא מבין כלום.אני התארגנתי לשינה בזמן ששמענו בום חזק מלמטה,אמא ואבא נראים כל כך מפוחדים.

״אני מצטער לאורה,אני חייב,אחרת הם יבואו אליכם.״אבא אומר לאמא כשאני רואה דמעות בעיניהם.
״תשמור על עצמך בבקשה,אל תשאיר אותנו לבד.״אמא לוחשת לאבא כשהדמעות לא מפסיקות לרדת מעיניה.

״אמא,למה אנחנו לוחשים ומסתתרים?״אני שואל אותה בקול קטן.
היא נראית מבוהלת כל כך.״לאו,קטן שלי,בוא נשחק משחק,כולם צריכים להיות בשקט,הראשון שמדבר מפסיד,אתה רוצה לשחק בזה?״אמא שואלת,אני מהנהן במהרה,אני אוהב לשחק משחקים.

אני רואה את אבא בזוית עיניי לוקח צעצוע שחור כזה,הוא הולך לאמא,נושק לראשה ולוחש לה מילים שאני לא מצליח לשמוע.
אחר כך הוא מתקרב אליי ונושק למצחי.״בן שלי,אני אוהב אותך,תשמור על עצמך ועל אמא.״הוא לוחש לי.
״אוקיי אבא״ אני אומר בתמימות.

הוא יוצא מהחדר בזמן שאמא מצטרפת אליי למחבוא,היא מחבקת אותי חזק ואנחנו שומעים בומים חזקים מלמטה,אמא נבהלת ומקרבת אותי אליה עוד יותר צמוד למרות שזה לא אפשרי.
דמעות מתחילות לרדת מעיניי,אני לא מבין כלום.

אני שומע צעדים חזקים מתקרבים לחדר שלי,אמא כל כך רועדת.
״לאו,לא משנה מה שיקרה עכשיו,תזכור שאני ואבא תמיד נהיה איתך,ונשמור עלייך.״אמא לוחשת לי,״מה זאת אומרת?״
אני שואל בתמימות.

אמא יוצאת מהארון,אני שומע את הדלת נפתחת,״תראו תראו...האישה היפה שמייקל החביא לנו עד עכשיו״ אני שומע קול זר
״אתה רוצה לחלוק בתורות?״ אני שומע קול אחר,אני עדיין נשאר בשקט,מפחד.״בבקשה תעזבו אותנו אני יחזיר לכם את כל הכסף...אני מתחננת״ אני שומע את אמי אומרת.

״ככה את מוותרת?,לא מספיק בעלך שחייב לנו,כואב לנו לוותר על אוצר כמוך.״אני שומע את הקול הזר מדבר.
פתאום אני שומע קול של סירנות,ומתחיל לראות אורות כחול ואדום.״שיט,מישהו הזמין משטרה,בוא נסיים עם זה מהר ונהרוג אותה״ אני שומע אותם מדברים.

פתאום אני שומע קול ירייה,אני מצמיד את ידיי לפי מהפחד להוציא ציוץ.כולי רועד ודמעות נופלות מעיניי.
״תבדוק שלא נשאר כאן אף אחד״ אני עדיין שומע אותם מדברים אך אני כבר לא מקשיב.

אני שומע את דלת הארון נפתחת,אני מתקפל לתוך עצמי אך מרגיש שידיים מזיזות דברים שקרובים אליי,הוא נוגע בבגד הגדול שעוטף אותי,אני מסתכל למעלה לאט לאט,אני רואה שני אנשים מעליי ואחד מהם מכוון אליי אקדח.״חבל שככה זה יסתיים בשבילך ילדון״

״אתה משוגע? זה ילד קטן,בוא נברח מהר לפני שייתפסו אותנו,הוא לא שווה את זה״ הגבר השני אומר,״אתה צודק״הוא פונה אליו ולאחר מכן מסתכל עליי,הוא מצמיד את אקדחו לרקתי
״אני לא רוצה לשמוע ציוץ,מובן?,אם אני ישמע שמישהו יודע על זה,אתה תצטער על זה ילד״

אני מהנהן בראשי במהירות,והגבר מחייך חיוך גועלי.
״להתראות ילד״ הוא אומר ואחר כך אני רואה אותם בורחים.
אני יוצא מהארון,רואה את אמי ואת אבי שוכבים על הרצפה,חסריי חיים.

אני פותח את פי כדי לצעוק,אבל לא יוצא כלום.