לאונרדו
עבר עליי יום מחורבן,זה התחיל מזה שהפסדנו עסקה ששווה מיליונים ועכשיו הרכב שלי פשוט עצר באמצע הכביש ואני לא מצליח להתניע אותו.
אני התכוונתי לנסוע למאפייה כדי לראות את אורורה,שתשפר לי את מצב הרוח,אני לא יודע איך להגדיר אותנו,אבל ההרגשה שהיא נותנת לי היא מדהימה,בימים האחרונים היינו נפגשים ומפה לשם הייתי גונב ממנה כמה נשיקות,וכמובן שהיא הייתה מסמיקה מזה.
עצרתי בצד של הכביש עם הרכב,אני דיי קרוב למאפייה,אני פשוט יכול ללכת ברגל ולהתקשר לגרר אחר כך. אני מתקדם לכיוון המאפייה,קמרון לא אמור להיות שם היום לפי מה שאני יודע,למרות שאני חושב שהוא יודע כבר מה הולך ביני לבין אורורה.
בזמן שאני הולך אני נזכר בשיחה שליאון עשה לי לפני כמה ימים כשהורדתי אותה חזרה בבית אחריי שהלכנו לגג,הפרצוף שהיה לה עושה לי חשק להראות לה את כל הנופים בעולם,רק כדי לראות את הפרצוף הזה שוב.
כשהיא אמרה לי להסתכל על הנוף היפה,אני המשכתי להסתכל עלייה,אני לא מודהם מהנופים האלה,ראיתי הרבה כאלו בחיים שלי,היא הנוף הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
ליאון הזהיר אותי לגבייה ושאם אני אפגע בה הוא יכסח אותי,אני הראתי לו שזה לא מזיז לי,משום שאני יודע דבר אחד,אני בחיים לא אפגע בה,לא מכוונה כמובן.
𝜗𝜚
אני נכנס למאפייה,מסתכל סביבי,יש רק שלושה אנשים כאן,שלוקחים מאפים וכל אלו.אני ניגש לקופה,אין כאן אף אחד.
כנראה אורורה במטבח,אני עומד ומחכה שם כמה דקות עד שהדלת של המטבח נפתחת.
אורורה יוצאת מהדלת,היא לבושה בג׳ינס קצר,קצר מדי וחולצה שחורה שבצד יש את השם של המאפייה,ושיערה פזור.
היא עדיין לא שמה לב אליי,אפה קצת מלוכלך מקמח וזה נותן לה מראה חמוד.
היא ניגשת אל הקופה ואז מסתכלת עליי,היא כבר לא מופתעת לראות אותי פה,אני פה בכל יום. היא חושפת את החיוך היפה והגדול שלה.
״היי לאו״ היא אומרת לי,אני מרים את ידי כדי לנגב את הקמח מהפרצוף שלה,היא נראית מבולבלת ולא מבינה מה אני עושה אבל אז היא רואה וישר מנגבת את הפרצוף שלה.
היא יוצאת מהקופה ומתקדמת לעברי,נותנת לי נשיקה קטנה על השפתיים,היא מסמיקה קשות ואני מחייך למראה המתוק הזה,״אני עוד מעט מסיימת משמרת,תחכה לי?״ היא שואלת בחיוך קטן ואני מהנהן לה.
לאחר 10 דקות שאני יושב על איזה כיסא,מחכה לה. אורורה יוצאת כשהיא מחזיקה את תיק היד שלה,אני עומד ומחזיק בידה,ואנחנו יוצאים לבחוץ.
עד שאורורה סיימה את המשמרת כבר התקשרתי למישהו שיביא לי רכב אחר,אני רואה אותו בחנייה ואני מושך את אורורה ביחד איתי לרכב.
״אני אמורה להיפגש עם איזבלה היום,אתה יכול להסיע אותי אלייה?״ היא שואלת ואני מהנהן,אנחנו נוסעים והיא נשארת בשקט. אני מעיף מבט לכיוונה והיא נראת עייפה מאוד.
כשאני מגיע לכתובת שאורורה אמרה לי,היא נפרדת ממני ומתכוונת לצאת מהרכב אבל אני מושך אותה במהירות אליי ומנשק אותה,היא מוציאה קול של הפתעה מפיה ואני בולע אותו.
אני מתנתק ממנה כדי שתוכל לנשום ואז מסמן לה בידיי,עכשיו להתראות. ואני קורץ לה,היא מסמיקה קשות ואז יוצאת מהרכב.
YOU ARE READING
יופי נצחי
Romance״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
