יופי נצחי

פרק 12

אורורה

אני מבשלת במטבח ארוחת ערב לג׳יאנה,הילדה המתוקה שאני עושה עלייה בייביסיטר,היא הבת של אדם,השכן שלנו.היא בת 5,
הבייביסיטרית שהייתה אמורה בדרך כלל כמו תמיד לשמור על ג׳יאנה הייתה חולה,ואדם לא ידע מה לעשות איתה אז הצעתי שאני אשמור עלייה.

האירועים של אתמול באגם לא מפסיקים לרוץ בראשי,המגע החם שלו,כשהוא החזיק את כף ידי והניח את היד שלו על הרגל שלי,ושהוא נתן לי להיכנס לרכב היקר שלו למרות שחצי מהשמלה שלי הייתה רטובה.

״רורי!,למה כל הפנים שלך אדומות?״ ג׳יאנה שואלת כשהיא יושבת על השיש לצידי עוזרת לי גם,אני שמה לב שאני מסמיקה יותר מדיי בזמן האחרון בגללו.

״כי היא חושבת על דברים שהיא לא צריכה לחשוב״ קמרון אומר מהצד,הוא הצטרף אליי גם היום כי בטענתו,משעמם לו ואנחנו לא מבלים הרבה בזמן האחרון.

אני מגלגלת את עיניי בחיוך לתגובה שלו,ומרביצה לו בכתף.
ג׳יאנה צוחקת מזה ומרביצה לו גם חלש,מפלצת קטנה. אדם יהרוג אותי אם הוא ידע שאני מלמדת אותה דברים כאלו.

״ג׳יאנה,קאמ קאמ לא מתנהג יפה. נכון?״ אני אומרת לה בציניות.
״היי!,אל תגרמי לה לשנוא אותי״ הוא משיב לי.
אני מנידה בראשי בחיוך וממשיכה לבשל בזמן ששניהם משחקים.

״האוכל מוכן!״ אני צועקת להם מהמטבח,אני שומעת את הצעדי ריצה שלהם,ג׳יאנה רצה אליי ואני מרימה אותה לשבת על הכיסא הגבוה.

״רורי,למה את לא באה יותר לבקר אותנו״ היא שואלת בעצב ואני נמסה ממנו,״כי הייתי עסוקה מפלצת קטנה,אני מבטיחה עכשיו שאני יבקר יותר ואני ישמור עלייך״ אני משיבה לה והיא מחייכת חיוך גדול וממשיכה לאכול

לאחר שכולנו מסיימים אנחנו יושבים בסלון לראות סרט שג׳יאנה בחרה,קמרון היה צריך ללכת אז הוא נפרד מאיתנו.
אני שומעת את הדלת נפתחת ומניחה שזה אדם שחזר הביתה.

״אבא!!״ ג׳יאנה אומרת בשמחה ענקית ורצה אליו,הוא מרים אותה ומחבק אותה,אני קמה בחיוך ומתקדמת לעברם,״תודה אורורה,אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך״ אדם נאנח כשהוא ממשיך לחבק את הקטנה שקוברת את ראשה בצווארו

״כמה אני חייב לך?״ הוא שואל ומזיז את ידו לכיסו האחורי כדי להוציא כסף. ״ממש לא אדם!,אני שמחה לשמור על המפלצת הקטנה שלך אתה לא צריך לשלם לי על זה״ אני אומרת לו ברצינות.

״אין עלייך,את מלכה,אני לא יודע איך להודות לך״ הוא אומר בחיוך,אנחנו מחליפים עוד כמה מילים עד שאני נפרדת משניהם והולכת לכיוון הבית שלי.

בדיוק שאני באה לפתוח את הדלת של הבית,ליאון יוצא ממנה וזה גורם לי לאבד שיווי משקל קצת,הוא תופס אותי,״סליחה קטנה,לא ראיתי אותך״ ליאון אומר לי,״זה בסדר דוד ליאון״ אני נאנחת בעייפות,הדבר היחיד שאני מחכה לו כרגע זה להיכנס למיטה ולישון.

״עוד יומיים יש לך פגישה עם איזבלה נכון?״ הוא שואל אותי,״כן,למה,אתה לא תוכל לאסוף אותי?״ אני שואלת בתהייה,״יש לי קצת בעיה,יותר מדיי עומס בזמן האחרון אבל אני ידאג שמישהו יאסוף אותך,אל תדאגי מתוקה״ הוא אומר לי ברוגע.

אני מהנהנת ואנחנו נפרדים,סבתא כבר ישנה ואני עולה לחדרי,מתקלחת,מצחצחת שיניים ועושה את שאר הסידורים האחרים. אני מתרסקת למיטה בעייפות מחבקת את בילי,ונרדמת.