אורורה
אני מתנדנדת בנדנדה שנמצאת באגם שקועה במחשבותיי,רציתי קצת שקט מהכל,אז לבשתי את השמלה הלבנה של אמא שלי והלכתי לאגם שפעם,לפני התאונה,היינו הולכות ביחד ביחד עם אבא.
״אי פעם על גבעה בפינת עץ שקטה יושב דוב קטן...״ אני מזמזמת לעצמי
״אי פעם על גבעה בפינת עץ שקטה,יושב דוב קטן ומנגן בחצוצרה,וילדה חמדה שמעה את הקול....״ אמא ממשיכה לזמזם וללטף את ראשי בעדינות.
יש סופה חזקה בחוץ וקשה לי להירדם,אני מחבקת את בילי חזק תוך כדי שאמא שרה לי,אני שומעת את הדלת של חדרי נפתחת ורואה את אבא מסתכל על שנינו בחיוך.
הוא מתקרב למיטה ששתינו שוכבות בה ועולה גם כדי לחבק את שתינו,״הבנות היפות שלי״ הוא לוחש ומנשק כל אחת מאיתנו על הראש,אמא מביטה בו באהבה ולוחשת לו ״זכיתי בשניכם״
הם ממשיכים ללחוש לאחד השני וזה מסיח את דעתי,אני נרדמת כשאימי ממשיכה ללטף את ראשי וגבי בעדינות,אבי מנשק את מצחי מדי פעם ואני ממשיכה לחבק את בילי.
אני מתעוררת מהזיכרון הזה כשאני שומעת רעש מאחוריי,של ענף נשבר כנראה. אני מביטה לאחור מופתעת לראות את לאונרדו.
הוא עקב אחריי?....
לא הרבה באים אל המקום הזה,זאת הסיבה שאני נמצאת פה הרבה,כי שקט פה.
הוא לבוש בבגדים שחורים כמו תמיד,השמש שעוד שנייה שוקעת מקרינה על הפנים שלו,נותנת לו מראה כמעט מלאכי.
אם לא הייתי מכירה אותו,הייתי בטוחה שהוא באמת אחד כזה.
״לאו...״ זה יוצא מפי כמעט בלחישה,אני רוצה לרדת מהנדנדה כדי להתקרב אליו ליבשה אבל אני צריכה שהוא יתפוס את הטלפון שלי כדי שהוא לא ייפול לאגם.
״אתה יכול רק לתפוס לי את הטלפון כדי שאוכל לחזור לאדמה?״
אני שואלת אותו,הוא רק מהנהן ותופס בקלות כשאני זורקת לו.
אני מתקרבת אליו בצעדים קטנים כי זה קצת קשה ללכת באגם.
YOU ARE READING
יופי נצחי
Romance״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
