אריאה
אני רצה הכי מהר שאפשר,לא מסתכלת לרגע לאחור. אני יכולה לשמוע את הצעדי ריצה שלו עוקבים אחריי אבל אני לא מעזה להפסיק.
כשאני בטוחה שהוא כבר לא מאחוריי,אני עוצרת מאחוריי עץ. אני לא מפסיקה להתנשף וכולי מזיעה,הלב שלי על מאתיים לפחות.
אני מציצה לאחור כדי לראות שהוא לא שם,כבר מתחיל להחשיך קצת.
לאט לאט אני מסובבת את ראשי בחזרה רק כדי לראות אותי עומד מולי.״תפסתי אותך...״ הוא לוחש לי,אני לא מספיקה להגיב וכבר מנסה לברוח שוב,אבל הוא תופס במותניי וזורק אותי אל מעבר לכתפו.
אני מנסה להכות אותו עם ידיי ולבעוט בו אבל הוא חזק ממני פי אלף,אז אני כבר מוותרת,זה חסר טעם. הוא הולך איתי לאט לאט וכשאני קולטת לאן הוא לוקח אותי אני מתחילה להשתגע.
״לא לא לא״ אני מתחילה למלמל ואני מנסה לרדת ממנו שוב,להשתמש בכל הכוח שלי עליו.כמובן שזה לא עובד והוא לא שם עליי,לאט לאט הוא מתחיל להתקדם יותר מהר.
הוא זורק אותי מהכתף שלו לאגם,המים הקפואים פוגעים בגופי וכשאני מוציאה את ראשי מהמים,אני רואה אותו עומד שם בחיוך,״לאונרדו!,אני יהרוג אותך!״ אני אומרת לו בכעס ומתחילה לשחות לעברו,והוא פשוט מחייך את החיוך המעצבן שלו.
״מצטער,היית צריכה קירור קטן״ הוא אומר לי ומתכופף לישיבת צפרדע.מחשבה עולה בראשי,אני מושיטה לו את ידי בחיוך מתוק כדי שיעזור לי לקום אבל הוא מצקצק בלשונו.
״הטריק הזה לא יעבוד עליי,בייב״ הוא אומר לי ואני מגלגלת את עיניי לאט לאט אני יוצאת מהמים,כולי רטובה ולאונרדו מתחיל ללכת לאחור בצעדים איטיים.
״בוא הינה!״ אני אומרת לו ומתחילה לרדוף אחריו,הוא צוחק תוך כדי שהוא רץ ואני לא מפסיקה לרוץ. אחריי כמה דקות שאני רצה אחריו אני כבר מתחילה לאבד אותו,אני עוצרת דקה כדי להסדיר נשימה ואני מרגישה ידיים חמות שעוטפות אותי.
הוא מנשק את הלחי שלי,״נרגעת?״ הוא לוחש לי באוזני והעור שלי סומר. ״אני עדיין כועסת״ אני אומרת לו בכעס ציני והוא מגחך,הוא מסובב אותי כך שאנחנו פנים אל פנים.
הוא מנשק את שפתיי בנשיקות פרפר ואז עוצר,״ועכשיו?״ הוא שואל בשקט ואני מנידה בראשי,לאט לאט הוא מצמיד אותי לאיזשהו עץ ועובר לנשק את צווארי,״נו?״ הוא שוב פעם שואל
״תמשיך..״ אני אומרת לו בהתנשפות והוא מגחך וממשיך,צלצול טלפון קוטע אותו,הוא מוציא את הטלפון שלו מכיסו כדי לראות מי התקשר.
הוא מסובב אליי את הטלפון כדי שאני יראה מי זה ואני רואה שזה ליאון,אני לוקחת את הטלפון מידיו ועונה,״אל תדבר איתי״ אני אומרת לו בכעס,״אורורה,אל תשחקי איתי עכשיו משחקים,את לא עונה לסבתא שלך והיא התחילה לדאוג.״ הוא אומר לי בכעס שמשולב בדאגה.
״אני גיליתי מה זה אומר גורדו״ אני משיבה לו והוא מתחיל לצחוק לי בשיחה,אני מגלגלת את עיניי בחיוך,ולאונרדו מחייך לעברי חיוך קטן.
״ליאון!,אתה לא אמור לצחוק זה ממש עצוב,גורדו הוא ממש לא שמן״ אני אומרת לו והוא לא מגיב לי,״טוב,קצת שמן,אבל הוא ממש נעלב שקראת לו ככה״ אני נאנחת.
״מתוקה,הווטרינר בעצמו אמר שהוא בעודף משקל,צריך להתחיל לעשות לו דיאטה״ הוא אומר ולאונרדו שם את היד שלו על הפה כדי למנוע להוציא צליל,הוא אמר לי שאני היחידה בנתיים שיודעת שהוא מדבר ושהוא רוצה שזה ישאר ככה.
אני מחליפה עוד כמה מילים עם ליאון ואז אני מנתקת,אני מחזירה ללאונרדו את הטלפון שלו ואנחנו ממשיכים ללכת ביחד על יד האגם כשאנחנו מחזיקים ידיים.
YOU ARE READING
יופי נצחי
Romance״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
