⚠️⚠️⚠️
לאונרדו
אני מתחבא בארון בשקט,מפחד. אני יכול לשמוע את האנשים הזרים האלו מדברים אל אמא שלי ויריות נשמעות.
לפתע הכל שקט,אין שום רעש בחוץ. אני מתלבט אם לצאת החוצה כי אמא אמרה לי לא לפתוח את הדלת בשום אופן.
אני יושב שם כמה דקות בשקט המר הזה,אני יכול לשמוע את הלב שלי במהירות רבה ובקצב לא נורמלי. לאט לאט אני פותח את דלת הארון בחריקה.
הוריי שוכבים על הרצפה המלאת דם,עיניהם פקוחות אבל הן מסתכלות על התקרה במבט חסר חיים,כבר האור שהיה להם בעיניים כבה.
אני פותח את פי כדי לומר משהו,לצעוק,אבל לא יוצא ממני כלום.
אני הולך לכיוון הדלת של החדר,אני חייב לצאת מפה.
אני יכול לשמוע את השעון במטבח,את הדם שמטפטף,לפעמים שקט יכול להיות הרעש הכי חזק שאפשר.
תיק,תק,תיק,תק
שנייה לפני שאני מגיע אל הדלת,אני נתקע במשהו עם הרגל שלי ונופל. אני מסובב את ראשי לאחור כדי לראות במה פגעתי,אני רואה אישה שלא הייתה פה מקודם.
אני ממצמץ כמה פעמים ומסתכל עליה טוב,העיניים שלה פקוחות אבל גם היא חסרת חיים,היא מסתכלת עליי במבט ריק.
״אורורה?!״ לא,לא,לא. זה לא יכול להיות,היא לא אמורה להיות פה.
YOU ARE READING
יופי נצחי
Romance״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
