יופי נצחי

פרק 7

אורורה

אני יוצאת מהפגישה עם איזבלה,הולכת לכיוון היציאה מהמבנה ומחכה שליאון יבוא לאסוף אותי,הלך לי טוב עם איזבלה,אני מרגישה את השיפור שלי,גם היא אמרה כך.

אני מסתכלת לכיוון איפה שליאון תמיד חונה,אבל במקום ליאון אני מופתעת לראות את קמרון,נשען על הרכב ומסתכל בטלפון.
״קמרון?״ אני שואלת,הוא מרים את מבטו והעיניים שלו מתרככות יותר והוא מחייך,״ריי,חשבתי שאת תהיי יותר שמחה לראות אותי״ הוא אומר לי בציניות,אני מחבקת אותו ולאחר מכן אנחנו שנינו נכנסים לרכב.

״איך הלך?״ קמרון שואל,״בסדר,אבל איפה ליאון,הוא לא הודיע לי״ אני מחזירה,״היה לו איזה עניין בעבודה,הוא ביקש שאני יאסוף אותך״ קמרון אומר.אני מהנהנת בהבנה.

לפתע מכונית עוברת לידנו ממש מהר וצופרת חזק,היא חותכת אותנו בבום וקמרון בולם. אני מתחילה לנשום בכבדות והעיניים שלי מתרוצצות לכל עבר,אני מכסה את האוזניים שלי עם הידיים ומלמלת לעצמי דברים,הגוף שלי מרגיש מעקצץ ואני מרגישה כאילו אני צריכה לגרד את כולו.

קמרון מניח עליי יד ומהבהלה אני מתרחקת,״ששש ריי,את כבר לא שם״ הוא לוחש לי ברוגע והוא מלטף את ראשי כמה פעמים,אני שמה לב שהוא עצר בצד,אני מרגישה שאני לא יכולה לנשום כמו שצריך.

״תחזרי אחריי ריי בסדר?,תסתכלי לעיניים שלי״ אני מרימה את ראשי ומביטה אליו ״תספרי לי חמישה שאת אוהבת״ קמרון אומר,״את סבתא,לאפות,לסרוג,מוזיקה ואת ההורים שלי״ אני ממלמלת בלחש עדיין לא מרוכזת כל כך

״אוקיי,יופי כל הכבוד. ארבעה דברים שמשמחים אותך״ הוא אומר
״לדבר איתך,עם ג׳ולי,לפגוש את האנשים הנחמדים ברחוב,לבקר את ההורים שלי״ אני אומרת בקצת יותר רוגע.

״את עושה את זה נהדר ריי ריי,שלושה דברים שגורמים לך לצחוק״ הוא אומר בחיוך קטן,״אממ...הבדיחות הלא מצחיקות שלך״ אני אומרת ומגלגלת את עיניי,״ידעתי שזה מצחיק אותך,עוד שניי דברים״ הוא קורץ לי והוא מצליח להצחיק אותי.

אני שמה לב שכבר נרגעתי ואני אומרת לו ״תודה קאמ...אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך״ אני אומרת לו בחיוך כנה,״בשביל זה אני פה ריי.״ הוא לוחש לי בחזרה.

כשהוא שם לב שנרגעתי והכל בסדר הוא ממשיך בנסיעה,צלצול מהטלפון שלי נשמע ואני מסתכל על הצג ליאון ואני עונה.
״היי מתוקה,מצטער שלא יכולתי לאסוף אותך היום,בעיות בעבודה״ הוא אומר,״הכל בסדר ליאו,קמרון אסף אותי ואנחנו בסדר״ אני אומרת לו.

״תסמסי לי שתגיעי הביתה,מחר אני יגיע לארוחה״ הוא אומר,״שמור עלייה קמרון.״ הפעם ליאון אומר ברצינות,אני מחייכת ומנידה בראשי.

אנחנו מגיעים לבית שלי ושנינו נכנסים,״סבתא! אני בבית״ אני אומרת,אני רואה את סבתא מגיעה מאזור המטבח והיא נראית שמחה מאוד,״קמרון,כבר הרבה זמן אתה לא מגיע״ היא אומרת לקמרון שרק מחייך ומהנהן,״מצטער גברת רד,נשתדל״ הוא אומר לה.

״כדאי לך בחור צעיר״ היא אומרת לו בכעס ואני פשוט מחייכת ואוהבת לראות אותם מדברים,״קדימה גברת צעירה,למעלה ולישון״ היא אומרת לי כשקמרון נפרד מאיתנו וחזר לרכב.

אני מגלגלת את עיניי בחיוך,״סבתא,אני בת 22. את לא יכולה כבר להחליט עליי״ אני אומרת לה ״שקט!״ היא מחזירה לי בציניות.
אני צוחקת ומחבקת אותה,ולאחר מכן עולה למעלה לחדרי.

אני מחליפה לפיג׳מה ומתחילה לעבוד על העבודת חקר שיש לי להגיש,תוך כדיי צופה גם בטלוויזיה כי זה קשה לי ללמוד בשקט.

אני מתחילה להרגיש עייפות באיזשהו שלב,אני מניחה את הלפטופ שלי על השולחן כתיבה ומכבה את הטלוויזיה,עוצמת את עיניי ונכנסת לשינה עמוקה.