לאונרדו
כבר עבר שבוע מאז שאורורה נישקה אותי בלחי,שבוע שלא ראיתי אותה,היא לא דיברה איתי,לא יצרנו קשר,כלום.
אני יושב במשרד שלי,לא מפסיק לחשוב עלייה. אולי כדאי שאני אלך למאפייה?,לא,היא כנראה מתחרטת על מה שקרה. היא יכולה למצוא כל גבר שהיא רוצה,ברגע שהיא תראה את הצלקות שלי היא תתרחק
אני מניד בראשי,אני רוצה ללכת לראות אותה,אני צריך ללכת לראות אותה. אני לוקח את המפתחות לרכב ואת הטלפון,יורד למטה למועדון ויוצא אל החנייה.
בלי יותר מדיי מחשבות אני נוסע למאפייה,קמרון,אנזו וג׳ייסון אצלי במשרדים אז אני יודע שקמרון לא עובד היום במאפייה.
במחשבה שנייה,אולי זה לא היה רעיון טוב ללכת?
טוב,זה כבר מאוחר מדיי,כי אני חניתי. אני יוצא מהאוטו ונכנס אל המאפייה,אורורה לא בקופה,בטח היא במטבח. במקום זה מישהי עם שיער שחור עומדת שם,אני מתקרב אל הקופה ולרגע היא סורקת אותי במבטה ונושכת את שפתיה.
״היי,איך אני אוּכַל לעזור לך״ היא שואלת בחיוך מתוק,מתוק מדיי לטעמי. אני לוקח את הטלפון שלי ומקליד לה אורורה נמצאת פה?
ומסובב לכיוונה,היא קוראת את ההודעה ואז מסתכלת עליי במבט מבולבל.
״לא,היא לקחה יום חופש,קורה לה בכמה פעמים בודדות בשנה שהיא לוקחת ימי חופש,אבל אני לא שואלת אותה על זה,אתה צריך אותה?״ יום חופש? למה שהיא תקח יום חופש?,היא חולה או משהו? אני מתחיל לחשוב על מיליון סיבות למה היא לקחה יום חופש.
״אני יכולה לתת לך את המספר שלה אם אתה רוצה״ היא אומרת שנייה לפניי שאני מסתובב כדי ללכת,אני מהנהן לה והיא אומרת לי את המספר תוך כדי שאני מקליד אותו בטלפון.
אני הולך אל האוטו ונוסע אל היישוב,אני לא יודע אפילו למה אני כל כך בלחץ או חושב על זה יותר מדיי,אולי כי בחודש האחרון שהלכתי אל המאפייה כל יום היא עבדה?,היא לא נראית לי כמו אחת שלוקחת ימיי חופש כל פעם.
זה היה טעות לבוא,לחלוטין. אורורה היא טובה מדיי בשבילי,היא יכולה למצוא כל גבר שהיא תרצה,למרות שרק המחשבה של זה גורמת לדמי לבעור.
אני חונה מול הבית שלה,ומתלבט אם להיכנס או לא.אם אני כבר הגעתי לכאן,אני אעשה את זה עד הסוף. אני מחליט לדפוק על הדלת ומי שפותחת לי היא מישהי זקנה,סבתא שלה אני מניח,כי היא דיי מזכירה אותה.
היא לבושה בבגדים שחורים וזה נראה כאילו היא בכתה,״שלום...אני אוכל לעזור לך במשהו?״ היא שואלת אותי בבלבול ואני מניד בראשי. לא יודע איך לתקשר איתה.
היא סורקת אותי במבטה לרגע ואז עושה משהו שלא ציפיתי לא בכלל,״אתה החבר של אורורה,לא?״ היא שואלת אותי תוך כדי שהיא מסמנת את אותם מילים שהיא אומרת בשפת הסימנים,כך שזה מראה לי שהיא כן יודעת לדבר בשפת הסימנים ואני כן יוכל לתקשר איתה.
כן,את יודעת איפה היא במקרה? אני מסמן לה והיא מהנהנת,״תקשיב,חמוד..זה יום קצת קשה בשבילנו,אתה יכול לבקר ביום אחר?״ היא אומרת ואני מבין את הרמז שהיא מנסה לסלק אותי כמה שיותר בעדינות,כנראה זה משהו אישי אצלם ואני לא רוצה להפריע או להתערב.
אני ניגש להסתובב והולך לכיוון האוטו,כשאני באמצע הדרך הקול שלה גורם לי לעצור,״חכה״ אני מסתובב אליה מבולבל והיא מתקרבת אליי.
״אורורה בבית הקברות,אני אומרת לך את זה כי כשהיא סיפרה לי עלייך אני ראיתי את הניצוצות בעיניה,כאלו שראיתי בעבר,עובר עליה תקופה קשה ואני סומכת עלייך שתעזור לה היום,רק תהיה עדין עם הנכדה שלי,בסדר?״ אני מופתע מאוד ממה שהיא אומרת וכל מה שאני יכול לעשות זה להנהן ולהיכנס לאוטו.
בית קברות?,אני לא יודע אם אני הבן אדם הנכון להתערב,אבל אני לא רוצה לאכזב או לאבד אמון בסבתא שלה,זה נשמע מטופש,אבל אני בטוח שאני אצטרך את האמון הזה בעתיד.
אני מחפש בוויז את הדרך לבית קברות ומתחיל לנסוע לשם,מקווה שאורורה בסדר.
לא עברתי על הפרק אז סליחה אם יש טעויות🩷🩷
YOU ARE READING
יופי נצחי
Romance״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
