יופי נצחי

פרק 15

אורורה

אלוהים מה חשבתי לעצמי שנישקתי אותו בלחי,האם הוא גם הרגיש את הזרם הנעים הזה בגופו?,אני הולכת לכיוון הסלון,שמה סבתא רואה חדשות ותוך כדי סורגת משהו בידה.

״היי סבתא״ אני מתקדמת לעברה ומנשקת אותה בלחי,״היי רורי״ היא משיבה לי בחיוך ואני מחזירה לה אחד כזה.
אני רוצה לספר לה על לאונרדו,אבל אני מתביישת,אני לא יודעת איך לספר לה.

״רורי,לא נולדתי אתמול. יש משהו שאת רוצה לספר לי?״ היא שואלת אותי ברוגע,אני מסיטה את מבטי לכיוון הטלוויזיה,מנסה להתחמק ממבטה.

״יש ב-בחור...״ אני אומרת ומגמגמת תוך כדי,״בחור?,תספרי לי עליו״ היא אומרת לי,״הוא קשוח כזה,הוא לא מדבר,אבל מבחירה.הוא עדין איתי,למרות שזה ההפך ממה שהוא מראה לכולם..״ אני ממשיכה וממשיכה לדבר ואני אפילו לא שמה לב עד שסבתא מסתכלת עליי במבט מוזר כזה.

״את נשמעת כמו אבא שלך כשהוא פגש את אמא״ היא אומרת לי בעדינות,דמעות עולות בעיניי רק מהמחשבה עליהם. ״את בסדר רורי?,אני מצטערת שהעליתי את הנושא עליהם,אני יודעת שהתאריך מתקרב״ אני מסבירה את עצמה ואני מנידה בראשי.

״הכל בסדר סבתא,זה בסדר שאני ימשיך את השיחה הזאתי מחר?,פשוט יש לי עבודות והשעה מאוחרת..״ אני מנסה לחפש תירוצים והיא מהנהנת.

אני מחבקת אותה ועולה לחדר שלי,אני מתחילה להתנשם בכבדות,אצבעותיי עוברות בשורשים בשיערי ומושכות אותם,הלחיים שלי רטובות מהדמעות,אני מנסה לחפש את התיק שלי,״נו..קדימה קדימה״ אני ממלמלת לעצמי,העור שלי מתחיל לגרד ולעקצץ.

אני מוצאת את הכדור שאיזבלה נתנה לי ולוחצת עליו,לשה ומועכת אותו,מנסה להתרכז רק בו,״תנשמי אורורה,לאט״ אני לוחשת לעצמי,עיניי עצומות וכל מה שאני מתרכזת בו כרגע זה הנשימות שלי.

אני לוקחת שאיפות עמוקות ונושפת אותן באיטיות,כבר מתחילה לאבד תחושת זמן עד שאני מרגישה בשליטה לגמרי.

לאחר שאני מתקלחת ומתארגנת לשינה,אני נשכבת על המיטה שלי עם בילי וצופה בטלוויזיה.אני שומעת רעשים מהחלון שלי,ונעמדת לבדוק מה זה.

״אלוהים גורדו,הבהלת אותי״ אני לוחשת לחתול החמוד שעומד על אדן החלון שלי,אני פותחת לו את החלון והוא נכנס במהירות ושוכב על המיטה שלי,״חתיכת עצלן״ אני מגחכת ונשכבת לצידו

לאחר כמה דקות הוא כבר נרדם,ואני ממשיכה ללטף אותו עד שאני נרדמת בעצמי.

סליחה על הפרק הקצר❤️❤️