אורורה
לאחר סיום המשמרת שלי אני וקמרון יוצאים החוצה ביחד,הוא סיים ממזמן אבל חיכה לי. ״אל תסעי באוטובוס היום אני ייקח אותך.״ הוא אומר לי ואני מהנהנת לו בחיוך
אנחנו נכנסים לרכב שלו ומתחילים לנסוע לכיוון הבית שלי,״אתה מתכוון מתישהו לספר לי מהי העבודה השנייה שלך כשאתה לא עובד במאפייה?״ אני שואלת אותו,״לא עכשיו,אבל אני יספר בקרוב״ הוא אומר לי.
יש כמה דקות של שקט עד שהוא שובר את השתיקה,״איך הולך עם איזבלה?״ הוא שואל,איזבלה היא הפסיכולוגית שלי,אני נפגשת איתה פעם בשבועיים,למרות שפעם הייתי נפגשת איתה לעיתים יותר קרובות,אבל אני משתפרת.
״הכל בסדר איתה,מה איתך? יש איזו מישהי?״ אני שואלת אותו בהתגרות ומסתכלת לכיוונו,הוא מחייך ומניד בראשו ״את יודעת שאת האישה היחידה בחיים שלי״ הוא אומר לי בציניות ואני צוחקת.
אבל לפעמים בנות בגילנו שבאות לקנות איזה מאפה ומנסות להתחיל עם קמרון,בסוף מסתכלות עליי במבט עצבני כי הוא לא מתייחס אליהם ומסתכל רק עליי,אבל אין בינינו כלום,הוא החבר הכי טוב שלי.
אני רואה אותו חונה ליד הבית שלי ושנינו יוצאים,אני פותחת את הדלת של הבית,״היי! הגענו הביתה״ אני אומרת למי שזה לא יהיה שכרגע בבית שלי,אני רואה את ליאון נכנס ובא לחבק אותי ״היי מתוקה,איך היה היום?״ הוא שואל ״היה בסדר״ אני אומרת לו בחיוך,הוא לוחץ ידיים עם קמרון בנימוס ומחייך אליו.
ליאון הוא דוד שלי,הוא גר בעיר אבל בא לבקר אותנו לעיתים קרובות,אני והוא בקשר ממש טוב. ״ליאו,איפה סבתא?״ אני שואלת אותו,״היא הלכה לעשות קניות,באתי רק לוודא שהכל בסדר ואני הולך״ הוא אומר לי ואני מהנהנת לו בהבנה.
״אז נתראה ברביעי?״ קמרון שואל אותי,״כן״ אני מחזירה לו.
ליאון וקמרון יוצאים מהבית ואני הולכת לנוח קצת בחדר שלי.
לאחר שעתיים אני יוצאת מהבית והולכת לעשות הליכה לכיוון האגם,האגם קרוב אלינו,זה בערך עשרים דקות של הליכה וזה כבר הרגל אצלי.
אני הולכת לכיוון האגם,מזמזת לעצמי ומיליון מחשבות רצות בראשי. אני מסתכלת לכיוון השקיעה היפה וחושבת על ההורים שלי.
״הסוף״ אמא אומרת לי כשהיא מסיימת את הסיפור שהיא הקריאה לי לפני השינה בזמן שאבא יושב על הרצפה ומשעין את הידיים שלו על המיטה היחסית נמוכה שלי.
״אני אוהבת את הסיפור הזה!״ אני אומרת להם בתמימות וחיוך גדול על פניי,אני לא עייפה אבל אמא ואבא לא מסכימים לי לישון מאוחר.
״נכון רורי,זה היה סיפור יפה מאוד״ אמא אומרת לי כשהיא מנשקת את הלחי שלי ואבא מנשק את מצחי בחיוך גדול.
״אתם חושבים שגם אני אפגוש נסיך בעתיד?״ אני שואלת אותם בחיוך ותמיהה.
הם מסתכלים על אחד השני בחיוך שאני לא מבינה,אפשר לראות את האהבה ביניהם,סבתא תמיד הייתה צוחקת עליהם שהם כאלו טובי לב ומתוקים,ואז הם הביאו אותי.
והיא אומרת שאני שילוב של שניהם. אני חושבת שזה דבר טוב.
״כן רורי,את תפגשי את הנסיך שלך ואתם תחיו באושר ועושר״ אמא אומרת לי בחיוך. ״אבל קדימה רורי,עכשיו זה כבר הזמן לישון״ אבא אומר לי,״טוב אבא״ אני אומרת לו.
הם מכסים אותי בשמיכה ושניהם נושקים למצחי ואומרים לי לילה טוב,אני מחבקת את בילי,בובת הארנב שלי שאמא סרגה לי במיוחד. עוצמת את עיניי ונרדמת לשינה עמוקה
אני מתעוררת מהבהייה הממושכת באגם,מרגישה משהו רטוב על לחיי ומבינה שאלו דמעות,אני מנגבת את הדמעות בעיניי ומחליטה שזה מספיק להיום,וחוזרת לכיוון הבית.
YOU ARE READING
יופי נצחי
Romance״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
