יופי נצחי

פרק 14

לאונרדו

היום הזה לא יכול להיות גרוע יותר ממה שהוא,קמרון חופר לי ומפריע לי באמצע פגישות,שאני צריך לאסוף את האחיינית של ליאון ולקחת אותה הביתה,הבחורה לא יכולה ללכת לבד?.

אני נוסע בעצבים לכיוון הכתובת שהוא שלח שלי,יש לי עבודה לא גמורה עם שלושה לקוחות שאיחרו בתשלום שלהם,וזה רק מעכב אותי.

הצלצול של הטלפון שלי קוטע אותי ממחשבותיי,אני מסתכל על הצג,ליאון. אני מחליט לענות,״תקשיב,זאת אחיינית שלי. לא צחוק,אתה מסיע אותה הביתה מוודא שהיא נכנסת וזהו,אל תיקח אותה לעניינים הלא סגורים שלך,תסע דוח הביתה...״ הוא ממשיך וממשיך לדבר אבל אני לא מקשיב.

אני מגיע למקום ומוצא חנייה ריקה,אני יוצא מהאוטו כשאני עדיין שומע את קולו של ליאון מדבר ואני מנתק,אני סורק את הסביבה בעיניי לאחר חיפוש האחיינית שלו.

אני מסתובב ומחפש,לפתע אני קולט את אורורה,נשענת על הקיר שכדור בידה,היא לבושה בחולצה אפורה כהה עם שרוולים ארוכים,מעלייה ווסט שחור,וג׳ינס כהה.

היא נראית מופתעת לראות אותי,גם אני מופתע לראות אותה פה.
היא נמצאת בכל מקום,לא מספיק היא רודפת אותי גם במחשבות.
רגע,אין מצב. היא האחיינית של ליאון?.

היא מתקדמת לכיווני,אני קולט בזווית עיניי גבר רץ עם אוזניות,בלי חולצה ומכנסיים קצרים,אורורה לא שמה לב אליו והוא מתנגש בה,מפיל לה את הכדור והתיק יד שלה.

העצבים שגם ככה לא נרגעו אצלי זורמים לי בדם,אני הולך לרצוח אותו. הוא עוזר לה להרים את הדברים שלה ומתנצל,היא מחייכת לו את החיוך השווה לב שלה,החיוך שהיא אמורה לחייך לי.
לא לגברים מהרחוב.

כשאני מתקדם לעברם הוא כבר ממשיך בדרכו והיא הולכת לכיווני,״אתה מי שאמור לאסוף אותי,אתה עובד עם ליאון?״ אורורה שואלת בסקרנות ומאשרת את דבריי,אורורה היא האחיינית שלו.

אני מהנהן בראשי ותופס בידה,מושך אותה לכיוון האוטו,היא מבינה את הכוונה ומתיישבת,אני הולך לצד הנהג ומתחיל להקליד משהו בטלפון והיא מתחילה לדבר.

״אה,התחלתי ללמוד את שפת הסימנים,זה קשה יותר ממה שחשבתי,אבל אתה יכול לאיית לי,אותיות אני יודעת.״ היא אומרת אבל אני ממשיך להקליד. אני עוצר בדרך לקנות קפה,את רוצה גם?

היא מהנהנת ואני מתניע את הרכב ונוסע,״אתה יודע,לא ציפיתי שזה יהיה אתה,ליאון עובד איתכם?״ היא ממשיכה לדבר אבל אני מתעלם ממנה וממשיך לנסוע.

אני מגיע לבית קפה ויוצא מהרכב,אורורה יוצאת אחריי ואנחנו מתקדמים,המוכרת בקופה כבר מזהה אותי ויודעת מה להכין,אני נוגע בכתף של אורורה כדי להשב את תשומת ליבה,״אה כן,קפה עם חלב ושלוש סוכר״ אורורה אומרת.

אני מקמט את פניי בגועל והיא שמה לב לזה ומחייכת,״יש לך משהו להגיד לאו?״ היא שואלת אותי בהתגרות,אני כבר לא מתייחס לזה שהיא קוראת לי לאו,היא היחידה שקוראת לי ככה ואני נותן לה.

אני מניד בראשי ולוקח את שתיי הכוסות החמות שהונחו על הדלפק,משלם על שנינו ומביא לה את הכוס שלה,היא לוקחת ומודה לי ואנחנו חוזרים לרכב.

״לרשום לך את הכתובת?״ היא שואלת ואני מהנהן,היא רושמת על הוויז במסך את הכתובת ואני מתחיל לנסוע,הנסיעה שקטה,בנתיים.
צלצול בטלפון קוטע את האווירה השקטה,זה הטלפון של אורורה,היא מרימה את הטלפון ועונה,היא שמה על ספיקר.

״מתוקה,הוא אסף אותך?,את בבית כבר?״ אני שומע את הקול של ליאון,אם לא היינו עוצרים בבית קפה כבר היינו בבית,והוא אמר לי בפירוש לא לקחת אותה לשום מקום חוץ מלבית שלה,לא שזה מזיז לי,הוא יודע מי הבוס.

״לא דוד ליאון אנחנו עדיין לא הגענו״ היא אומרת לו בקול מתוק,״היו פקקים בדרך,אבל עוד 10 דקות אנחנו מגיעים״ היא ממשיכה. ״תסמסי לי שאת מגיעה,ואם לאונרדו שומע אותי,תשמור עלייה,היא חשובה לי״ הוא אומר והפעם מפנה את זה אליי.

אורורה מנתקת את השיחה ולאחר כמה שניות של שקט היא נאנחת ״אני מצטערת על איך שליאון מתנהג,הוא ממש מגונן עליי והכל״
אני מהנהן,לוגם מהקפה שלי ופשוט מסתכל על הכביש.

אנחנו מגיעים לבית שלה ואני חונה ממול,״תודה לאו על ההסעה,תרצה משהו לשתות לפניי שאתה הולך?״ היא שואלת בתמימות,אני מניד בראשי ואז היא עושה משהו שאני לא מצפה לו בכלל.

היא מנשקת את הלחי שלי ואז לוחשת לי באוזן ״להתראות לאו״.
היא יוצאת מהרכב ואני מסתכל עלייה הולכת לכיוון הבית,רגע לפני שהיא פותחת היא מסובבת את ראשה לכיווני וכשהיא מבינה שאני מסתכל עלייה היא מסמיקה ונכנסת לביתה.חמודה.

אני נוגע במקום בו היא נישקה אותי,נדפקתי לחלוטין,אני רוצה יותר מהאישה הזאתי,אבל היא אסורה,ואני יודע את זה.