אורורה
אני פותחת את הדלת באיטיות,סבתא ממשיכה לדבר בלי לשים לב אל לאונרדו,״רורי,אני יודעת שזה היה יום קשה ושחזרת דיי מוקדם,את תר-״ היא קוטעת את עצמה שהיא שמה לב אל לאונרדו.
היא נראית מופתעת מאוד,וכך גם ליאון שנכנס מאחורייה. הוא מעביר את מבטו בנינו,״מה לעזאזל אתה עושה פה?״ הוא שואל במבט עצבני.
אני מיד מתקדמת אל ליאון כדי להרגיע אותו,״ליאון,זה בסדר. הוא עזר לי היום״ אני אומרת בעדינות ומסתכלת עליו,הוא מביט לתוך עיניי והמבט שלו מתרכך.
״בסדר,אני אתן לשניכם להיות פה.״ הוא נאנח ואני מתרגשת אבל אחר כך הוא ממשיך לדבר ״אבל,דלת פתוחה,אל תתקרבו יותר מדיי,ואתה לאונרדו,אולי אתה הבוס שלי אבל אני אדבר איתך על זה״ ואני מגלגלת את עיניי.
שניהם יוצאים מהחדר ואני מסתובבת בחזרה אל לאו,שנינו מביטים אחד על השני לאורך זמן ואנחנו מחייכים,אני מתקרבת אליו ואנחנו יושבים ביחד על המיטה.
״תודה לך על היום...באמת.״ אני אומרת ברצינות ומסתכלת על פניו,הוא מהנהן וממשיך להביט בי במבט מוזר כזה,יש לי משהו על הפנים?,אני מפנה את מבטי אל המראה בחדר ולא רואה כלום.
אני מסובבת בחזרה אליו וצווחת בהפתעה כשהוא ישר מושך אותי לנשיקה,הוא בולע את הצווחה שלי ומושך אותי לשכב על המיטה כשהוא מעליי,הלשון שלו חוקרת את פי ואני עושה אותו דבר.
הוא מתנתק ממני כדי לאפשר לשנינו חמצן ואנחנו מתנשמים בכבדות,אני מביטה עליו ומחייכת,הוא עוזר לי לשכוח,אני טובעת בתוך עיניו הכהות.
לפתע הוא מושך אותי מידי ואני מבולבלת,הוא מושך אותי לכיוון היציאה מהבית,שנייה לפני שאנחנו יוצאים הוא עוצר ומסמן לי בידיו תפרדי מהם,אני לוקח אותך למקום כלשהו אני מהנהנת.
״סבתא! ליאון! אני אחזור מאוחר יותר״ ואנחנו מתקדמים לכיוון האוטו שלו,״אתה לא מתכוון לספר לי לאן אתה לוקח אותי בלילה?״ והוא מניד בראשו,ממשיך לנסוע לכיוון העיר.
בהמשך הנסיעה אני נשארת בשקט,אני רוצה שהוא עוצר בבניין גבוה מאוד,הוא יוצא מהאוטו ואז הולך לכיוון שלי ופותח לי את הדלת,מחזיק בידי ומכוון אותי אל הבניין.
אנחנו נכנסים למעלית,והוא לוחץ על קומת הגג,אני פשוט מחכה בשקט כי אני לא יודעת מה לעשות,אולי הוא חוטף אותי?,הוא עומד לרצוח אותי?. מיליון מחשבות עולות בראשי.
המעלית נפתחת,ואנחנו יוצאים ביחד אל הגג,הוא מושך אותי לכיוון הקצה,״וואו..״ אני מסתכלת סביבי,הנוף היפייפה הזה שמולי,אפשר לראות את כל העיר בלילה פה.
״הנוף יפה,נכון?״ אני שואלת את לאונרדו אבל ממשיכה להשקיף על הנוף,אני מעבירה את מבטי אליו והוא מסמן לי יפה. אבל הוא בכלל לא הסתכל על הנוף,הוא רק מסתכל עליי.
אני מסמיקה ומשפילה את מבטי מטה,הוא אוחז בסנטרי בעדינות ומנשק את שפתיי בעדינות. זה מעניין איך כל כך מהר הוא השתנה כלפיי.
YOU ARE READING
יופי נצחי
Romance״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
