אורורה
אני מסיימת לאפות את העוגיות שהכנתי,מוציאה אותם מהתנור ונותנת להם כמה דקות להתקרר לפניי שאני ישים בקופסא ויביא למי שתכננתי,לפתע אני רואה חתול שקופץ על אדן החלון,אני מזהה מי זה ונותנת לו להיכנס.
בכללי אין לנו חתול,אבל גורדו,בא אלינו לבית הרבה וזה לא מפריע,הוא חתול שמנמן ועצלן בצבע לבן אפור כזה.ואני לא יודעת למה ליאון החליט לקרוא לו גורדו,או מה זה אומר בכלל,אבל הוא אמר לי שזה אומר חמוד בספרדית.
״גורדו קטני,אתה רוצה לאכול?״ אני שואלת אותו ותוך כדי שמה לו אוכל של חתולים בקערה ומגישה לו. אני מתכננת להביא את העוגיות שאפיתי למקום העבודה של קמרון,יותר נכון לאונרדו.
זה כבר נהיה הרגל שלו לבוא בכל יום ולהזמין קפה,למרות שאני בטוחה שיש איזה לפחות חמישה בתי קפה יותר קרובים ויותר טובים משלנו,ואנחנו בכלל מאפייה.
לאחר חצי שעה,אני מתארגנת ויוצאת מהבית,עם הקופסת עוגיות בידי.עולה על האוטובוס ומתיישבת במקום ריק,לאט לאט האוטובוס מתחיל להתמלא. אני מגיעה לתחנה שאני צריכה,אני לא יודעת אם להיכנס מהכניסה האחורית או מקדימה.
קמרון בכלל לא יודע שאני מגיעה,זאת הפתעה,אני לא אשקר ואגיד שזה לא גם ללאונרדו,הוא היה חלק מהתיכנון שלי בלהביא את העוגיות האלו.
אני מחליטה להיכנס מאחורה ואני עולה לכיוון המשרד לפי מה שאני זוכרת,אחת הדלתות נפתחות במסדרון ואני רואה את קמרון ועוד שני גברים יוצאים ממנה,הפתעה מתמלאת בעיניו,״ריי?״ קמרון שואל,״היי...״ אני אומרת.
״מה את עושה פה?״ הוא ממשיך,״אני יודעת שלא הודעתי והכל,אבל אפיתי עוגיות וחשבתי להביא לך״ אני אומרת לו בחצי שקר,כי הוא לא היחיד שהתכוונתי להביא לו.
״אז את החברה של המציק הזה?״ אחד מהם שואל,אני צוחקת קצת,״היי,אני אורורה. לא חשבתי שנפגשנו״ אני אומרת לו בחיוך.
״אני ג׳ייסון,וזה אנזו״ ג׳ייסון אומר ומצביע על הגבר השני,אנזו.
״נעים להכיר״ אני משיבה שוב,שניהם קורצים לי וממשיכים בדרכם ונשארנו רק אני וקמרון. ״את יכולה להביא את זה למשרד?,אני הולך עכשיו,אחר כך אני יבוא לאסוף אותם.״ קמרון שואל,״בטח,אני צריכה לדפוק או שזה ריק?״ אני שואלת אותו
״אל תדאגי,תגידי ללאונרדו שאני הסכמתי לך״ הוא קורץ לי וממשיך ללכת אחריי ג׳ייסון ואנזו. אני הולכת לכיוון המשרד ופותחת את הדלת לרווח קטן,קצת מהוססת,אבל אז אני מחליטה לפתוח את הדלת.
לרגע לאונרדו מסתכל למעלה כאילו הוא מתכוון לרצוח את מי שפתח את הדלת,אבל אז כשהוא רואה אותי אני שמה לב שהמבט שלו מתרכך. ״היי...לא התכוונתי להפריע,פגשתי את קמרון בדרך והוא אמר לי שזה בסדר״ אני אומרת בשקט קצת.
הוא מהנהן ואז מסתכל על ידי,זאת שמחזיקה את קופסת העוגיות.
״גם הבאתי לכם עוגיות שאפיתי,הוא אמר לי לשים אצלך במשרד,אתה יכול לטעום אם אתה רוצה,אני בטוחה שזה לא יפריע לקמרון״ אני אומרת ללאונרדו בחיוך ושמה על השולחן את הקופסה.
בתוך תוכי אני מקווה שהוא כן יטעם את זה,ואז החיוך שלי גדל כשהוא פותח את הקופסא,הוא לוקח עוגייה בידו ונותן ביס קטן.
עיניו נפערות לשנייה אחת ואני יכולה לראות את הפליאה בעיניו.
״אז אני אלך...״ אני מושכת את המשפט קצת,המבט שלו לפתע משתנה ואז חוזר לעצמו,כאילו הוא ציפה שאשאר,אל תעופי על עצמך אורורה,את סתם חולמת.
אני יוצאת מהמשרד והולכת לכיוון היציאה מהמועדון,הולכת לכיוון התחנת אוטובוס כדי לחזור הביתה.
גורדו (gordo) - שמן בספרדית
קוראות אהובות,תעזרו לי בבקשה לפרסם את הסיפור יותר ולהפיץ אותו💖
YOU ARE READING
יופי נצחי
Roman d'amour״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
