לאונרדו
אני לא יודע מה גרם לי להיות פה,או מה חשבתי לעצמי,או למה אני פה. אבל כרגע אני עומד מחוץ למאפייה שבה אורורה עובדת. זה נשמע מטומטם,אבל אני לא מצליח להוציא אותה מהראש שלי.
אני נושם נשימות עמוקות ונכנס,אני רואה אותה בדיוק יוצאת מהמטבח כשהיא לבושה בג׳ינס ארוך,חולצה שחורה ארוכת שרוולים עם צווארון וי,וקשור אליה סינר בצבע שחור שרשום בצד שלה את השם של המאפייה.
היא מחזיקה בידה מגש מלא בקרואסונים שאני מניח שרק יצאו מהתנור ומניחה אותם בעמדתם. אני מתקרב לקופה,היא עדיין לא שמה לב אליי. היא הולכת לקופה ותוך כדיי מורידה את הסינר שעלייה ושמה אותו בצד.
״איך אפשר לעזור?״ היא שואלת עדיין לא מסתכלת עליי,היא מרימה את ראשה ועיניה נפערות לרגע ואני יכול לראות את ההפתעה שבהן.
״קמרון לא עובד ביום הזה פה,אבל אני יכולה להתקשר אליו לשאול אם אתה רוצה״ היא אומרת לי,אני מניד בראשי,לא יודע מה לעשות. ״אתה לא פה בשביל קמרון?,אתה רוצה מאפה כלשהו?״ היא ממשיכה לשאול. לא עולה שום רעיון בראשי.
לפתע אני קולט מאחוריה מכונת קפה,היא קולטת את מבטי ומסתכלת לאחור,״אה,אתה רוצה קפה?״ היא שואלת בחיוך חמים,אני מהנהן בראשי כי זה הדבר היחיד שיכול להיות סיבה מוצדקת כדיי לבוא לכאן אם זה לא מאפה.
היא ניגשת להכין ומסובבת את ראשה,״גדול או קטן?״ היא שואלת,אני מצביע לה על הכוס הגדולה והיא מהנהנת. היא מתחילה להכין בזמן שאני מחכה.
היא מסיימת ומביאה את הקפה אליי,״וזה יצא 4$״ היא אומרת,אני מהנהן ומוציא שטר של 50$,היא לוקחת בחיוך והולכת להביא לי עודף אך אני מרים את ידי כדי שתעצור מה שהיא עושה.
היא לא מבינה לרגע מה אני רוצה ממנה אבל אז אני רואה את ההבנה בעיניה,״לאונרדו,זה יותר מדיי אני לא יכולה לקחת את זה ממך״ היא אומרת,אני מוציא את הטלפון מהכיס שלי ומתחיל להקליד לה את מה שאני רוצה להגיד.
תאמיני לי ש50$ פחות לא יהרוס לי את החשבון בנק.
אורורה מסתכלת על הטלפון ואז עליי שוב,״תודה רבה״ היא אומרת. אני לוקח את הקפה והולך לכיוון היציאה,אני נכנס למכונית שלי וחושב לעצמי,מה לעזאזל קרה עכשיו.
אני מתחיל לנסוע לכיוון המועדון,חונה,והולך לכיוון המשרד.
אני פותח את הדלת ורואה את ג׳ייסון ואנזו יושבים שם,ואני שם לב שיש לאנזו פנס בעין. ״בוס,אתה מוכן להגיד לאנזו שאתה לא פשוט מגיע כאילו דרסו אותך למשרד ואז לצפות שאני לא ישאל אותו למה הוא נראה יותר גרוע מהמסוממים שמסתובבים ברחוב״ ג׳ייסון אומר לי.
אני מגלגל את עיניי והולך לכיוון הכיסא שלי,אני מגיש להם את המסמך עם הפרטים על האיש שאני רוצה שהם יטפלו בו.
״איחור בתשלום?״ אנזו שואל,אני מהנהן.
שניהם קמים והולכים לטפל בזה,אני פותח את הטלפון שלי ומסתכל על הודעות שקיבלתי
ליאון: אני לא יוכל להגיע מחר,עניין משפחתי.
אני: מקווה שזה שווה את זה,אתה יודע שאתה מתחיל להגזים עם התירוצים האלו.
ליאון: אז תבקש מקמרון שיסיע את האחיינית שלי.
אני: לא אכפת לי מה אתה צריך לעשות,רק תטפל בזה.
אני סוגר את הטלפון בעצבים,וממשיך לטפל בעניינים לא סגורים עם לקוחות.
YOU ARE READING
יופי נצחי
Romance״על מה אתה חושב?״ אני שואלת אותו בסקרנות,כשאני מניחה את ראשי על החזה שלו ומקשיבה לפעימות ליבו,כשהחזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד. ״על העתיד,איך שהחיים יראו אחריי הכל״ הוא אומר לי ומסתכל לתוך עיניי. ״ואיך יראה בדיוק העתיד שלך לאונרדו רומני?״ אני שואלת א...
