כלואה

כלואה: פרק 5- חברה בארגון.

"מרי" אנדרס נכנס אל החדר ואפילו לא הסתכל לעברי.

הוא נעל את הדלת והגיע לשבת על ידי במיטה.

"מרי" הוא הגה את שמי ברוך כשם לב שאני בוהה בעיתון.

"מה זה?" הרמתי את קולי והפניתי אליו את העיתון.

"מרי" עיניו שידרו לעברי כעס "זה שאת כבר חברה בארגון זה לא אומר שאני ארשה לך להרים עליי את הקול" הוא גער בי ועדיין חששתי ממנו.

"מה זה?" שאלתי שנית ברוך וסימנתי לו שוב שייקח ממני את העיתון. הוא לקח את העיתון ועיניו נפתחו כשקרא את הכותרת. הוא סגר את העיתון וקימט אותו מעט.

"זה כלום" הוא אמר והתקרב אליי מעט.

"תגיד לי שזה לא נכון" נשימותיי הכבידו עליי "אני מתחננת תגיד לי שזה לא נכון" קולי נהיה לבכייני.

"מרי" הוא הרים את קולו "תירגעי!" הוא כמעט וצעק עליי.

הסתכלתי עליו בפרצוף מפוחד ועצוב

"יש לזה סיבה" הוא ענה בשקט. "סיבה?" שאלתי מופתעת "איזו סיבה יכולה להיות לזה שרצחתי את אבא שלי?" כיווצתי את גבותיי בכעס.

"זה הסוד של הארגון מרי" הוא נאנח "אני לא יכול לספר לך את הכול עדיין".

"אנדרס" הרמתי עליו את קולי "תספר לי עכשיו מה הסיבה שרצחתי את פאקינג אבא שלי" צרחתי את כול קולי.

דממה שררה בחדר ואני בלעתי את רוקי מהפחד.

הוא התקרב אליי קרוב קרוב וכבר חשתי את הסטירה שאני עתידה לקבל. עצמתי את עיניי חזק וכיווצתי את פרצופי, הכנתי את פניי לזה.

שפתיו של אנדרס נחתו על שלי והוא נישק אותי בכל כוחו, הוא שם את ידו בתוך שיערי על העורף שלי ודחף אותי לנשיקה הזו. אני נסחפתי איתו, אולי כי מעולם לא חשתי חום כזה.

הוא השתחרר מהנשיקה והעביר את ידו ברכות על שפתיו כאילו שלא האמין שעשה את זה עכשיו. נשכתי את השפה התחתונה שלי והעברתי את לשוני על שפתיי. "מה זה היה?" שאלתי מוטרדת.

"זה היה או זה או להחטיף לך" הוא אמר קצת בשוק, אני חושבת שלא האמין על עצמו.

הוא נעמד על הרצפה והתהלך מעט ימינה שמאלה "אני מצטער" הוא גמגם ויצא מהחדר.

חיכיתי כמה שניות ורעש הנעילה לא בא אחריו.

הסתכלתי על הדלת וזה קצת הפחיד אותי שהיא לא נעולה, אולי מההרגל.

קמתי מהמיטה והתקדמתי בצעדים קטנים לעברה, חושבת שאולי החופש שלי נמצא מבעד לדלת. תוהה לעצמי האם סוף סוף אראה מה יש מחוץ לדלת הזו.

התקדמתי לאט עד שנעמדתי ממש מולה וכל-כך חוששת לפתוח דלת ארורה.

הנחתי את ידי על הידית והידית ירדה מעצמה "מרי" נשמע קול מוכר והדלת נפתחה.