כלואה

כלואה: פרק 16- לאוניד פורטימן.

"שיט לא, טומי" קמתי מהכיסא מתכוונת לקום לעברו אך הוא כבר הלך. אנדרס תפס את ידי "מה יש מרי?" הרים את מבטו למעלה, אליי. "אני חייבת ללכת אליו" הסתכלתי על הדלת שוב נחושה בדעתי ללכת לספר לו הכול. "יש ביניכם משהו?" שאל אנדרס בעוד ידו כרוכה סביב ידי חזק יותר. "לא" נשכתי את שפתיי "פשוט שיקרתי לו" הסטתי את מבטי מאנדרס מתביישת בשקר. "זה לא משנה עכשיו מרי" הוא משך את ידי מטה כדי לנסות להשיב אותי והוא הצליח. "את הולכת לצאת לשטח" הציץ בשעון היד שלו "יש לנו עוד ארבעים דקות" הצהיר בפניי "את תהיי לגמרי לבד" חשבתי לרגע על טומי והחלטתי שאסביר לו אחר-כך.

"אוקיי" שפשפתי את פניי "אוקיי אני איתך" חיכיתי שאנדרס ימשיך. "דבר ראשון מרי" כחכח בגרונו "את חייבת להיות טבעית" כיווצתי גבותיי "מה זאת אומרת טבעית?" היה נראה לרגע שהוא חושב ואז מיד הוא ענה לי "אני לא יודע איך בדיוק מייקל רוצה שהוא ינסה להתחיל איתך, אבל את חייבת להבין את המטרה הטובה שבשבילה את עושה את הדברים האלה" הוא נשם לרגע והמשיך "את צריכה להיות חייכנית ולא להסס בכלל בתשובות שלך" הנהנתי לעברו "אתה תהיה שם?" שאלתי בחשש. הוא הניח את ידו על ברכי "את לא צריכה אותי מרי, את יכולה להסתדר לבד" שפשף את ידו בברכי כמו ליטוף "אבל אם זה מקנה לך ביטחון, אז אני אשמור עלייך" חייכתי וכמובן שאנדרס לא החזיר לי חיוך. הוא הוריד את ידו ממני "בחיים אבל בחיים מרי, לא אומרים במשימות את השם האמיתי שלך" כיווצתי פניי "משימות" חיקיתי אותו "משימה חד פעמית" הצהרתי וראיתי דרך עיניו שהוא מחייך אך פניו לא שידרו כלום "אי אפשר לדעת" ופה הלב שלי מעט דפק כשהבנתי שיכול להיות שאצא לעוד משימות. הוא הסביר לי עוד כמה דברים בקרב מגע והגנה עצמית. אני מודה שלמדתי המון ממנו, אך הרצינות הזאת שלו קצת מקשה עליי.

אחרי כל השיעורים נשמעה אזעקה והבנתי ממנה שהשעה כבר שלוש.

"אני מפחדת" אמרתי לאנדרס בעוד האזעקה מתנגנת ברקע "יהיה בסדר" הוא לחש לי וקם מהכיסא. אף פעם לא הבנתי מה הקטע שלו לעמוד כשמייקל בא להדריך או משהו כזה.

נלי נכנסה ראשונה עדיין עם אותו פרצוף חמוץ והתיישבה בכיסא שקצת רחוק ממני. מה שאומר שבכיסא הפנוי שאנדרס יישב בו קודם יבוא לשבת טומי.

טומי נכנס אל המועדון לקח את הכיסא שעל ידי וגרר אותו לשבת ליד נלי. "טומי" קראתי בשמו ואז בדיוק מייקל נכנס כך שלא יכולתי להמשיך, למרות שזה לא משנה כי טומי בכלל לא הסתובב כשקראתי בשמו.

"צהריים טובים" מייקל הכריז בלחץ נוראי "אז ככה אנחנו נכנסים למשימה חדשה שבה מסמנים את לאוניד פורטימן" הנהנן לעברנו "מרי תתחפשי לילדה, אני רוצה שממש תראי כמו ילדה קטנה" הסתכל לעברי ואני כתוצאה מכך הנהנתי "קוקיות, בגדים, ממש הכל" הסביר את עצמו "את תחכי בבית ספר 'פלואנסק'" כיווצתי גבותיי "זה הבית ספר שקייט וטוני לומדות בו" גירדתי בראשי ושנייה אחר-כך הבנתי שאלו הבנות של לאוניד. "תתחברי לשתי הבנות האלה" שלח אל ידי תמונה של שתיהן יחד, לקחתי את התמונה. בתמונה הופיעו שתי ילדות קטנות בעלות עניים ירוקות שמכשפות דרך מבטן, חיוך אלוהי ותמימות של ילדות. "תבקשי מהן טרמפ הביתה" הסתכל עליי וכיווץ עיניו "ברור?" שאל שוב על מנת לוודא שהבנתי "ואם לא לאוניד יאסוף אותן?" שאלתי בקול רציני המשדר את רצינותי למשימה. "אין מצב מרי" הוא חייך חיוך מזויף "רק הוא אוסף אותן" חייכתי חיוך קטן כשהבנתי שהוא צודק. "טומי" העביר את מבטו לטומי שהיה נראה קצת גמור, אני לא יודעת אם זה בגלל שהוא כועס עליי או בגלל שלא ישן מספיק. "כן" טומי ענה לו בעייפות מוחלטת "אתה מתצפת עליהן כל הזמן" השתעל לרגע והמשיך "אתה לא מוריד את העניים ממרי לשנייה" הוא הנהן, זה היה ממש נראה שהוא עושה את זה בחוסר רצון מוחלט.