"אנדרס" מייקל התקרב אליו "מה זאת אומרת לא הולכת?" ניסה להבין את משמעות המשפט. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאנדרס נלחץ ממשהו "התכוונתי" הוא התחיל ואז שמעתי באוזן ימין שלי את נלי מלמלת "אין מצב" ממש בשקט אני חושבת שרק אני שמעתי אותה. "התכוונתי שהיא לא עברה מספיק הכשרה" נאנחתי, הוא לגמרי הצליח לצאת מזה. "אתה באמת הולך להוציא מישהי לרחובות שחמש עשרה שנה לא ראתה עולם?" מייקל תהה לרגע "אין לי ברירה אנדרס, נלי לא יכולה לעשות את זה" היה לרגע נראה שזאת שיחה של שניהם בלבד עד שהיא התערבה "אני יכולה. אתה פשוט לא נותן לי הזדמנות" מייקל חזר לאמצע כך שכולנו יכולנו לראות אותו "אז ככה אני לא בדיוק שואל אתכם. אם החלטתי שמרי יוצאת אז מרי יוצאת נקודה" פתאום הסתכלתי על פניהם של כולם והם נרתעו ממנו. "אבל" התחלתי באומץ "אני מפחדת" נלי גיחכה "אותה אתה רוצה לשלוח? היא מפחדת מהצל של עצמה" מייקל נשף אוויר כמיואש סופית מנלי "אנדרס ילמד אותך" העביר את מבטו אליי והתעלם מנלי.
"בשעה שלוש בצהריים בדיוק אני רוצה את כולכם פה. אנדרס יש לך בדיוק שעה ללמד את מרי הכל" הוא הפנה את מבטו לאנדרס ואני התערבתי "ומה עם זה לא יעבוד?" נעמדתי. מתחננת שלא יוציא אותי למשימה. הוא הניח את ידו על כתפי "אז אלוהים יהיה איתך" אמר. כשאמר את המשפט הזה הבנתי שאני יוצאת גם אם אמות דקה לפני המשימה, ככה או ככה לא הייתי צריכה לפתוח את הפה שאני פחות מסתכנת מהאחרים. "בהצלחה לכולם" הוא אמר עם חיוך מזויף ויצא מהמועדון.
"אני לא מאמינה שאני הולכת לשבת על המחשב המחורבן הזה" בעטה נלי בשולחן. "נלי תאמיני לי שאני לא רוצה לצאת למשימה הזאת" אמרתי בקול נחמד שישכנע למרות שזאת גם ככה האמת אבל משום מה אני תמיד מרגישה עם נלי שאני צריכה לשכנע אותה. היא נעמדה והתקרבה אליי, היא ממש עמדה מולי. אני מודה שהנוכחות שלה גרמה לי לסערה בלב, חששתי ממנה. מעצם העובדה שהיא כל הזמן עוקצת אותי, מעצם זה שהיא יותר גבוהה ממני ומעצם זה שיש לך הרבה יותר נוכחות ממני. היא התקרבה לפניי ממש קרוב "לא רוצה לצאת למשימה?" שאלה וגיחכה. היא תפסה את הסנטר שלי עם ידה "אני עוד לא סיימתי איתך" לחשה לי ברוע ואנדרס הוריד את ידה ממני באגרסיביות "דיי כבר נלי, זאת לא אשמתה" הגן עליי מפניה. "אתה עוד מגן עליה?" חייכה חיוך מזויף ורשע. "נלי אין מה להגן. את טועה בקשר אליה" נלי טרפה אותי עם עיניה "אף בלונדינית לא תיקח את מקומי" הוסיפה והלכה.
דמעה זלגה מעיניי. מעולם לא חוויתי השפלה כמו זו. מעולם לא חוויתי השפלה בפומבי באופן כללי.
טומי יצא אחרי נלי ואנדרס הסתובב אליי "את בסדר?" הוריד מפניי את ידי שמחתה דמעותיי. "כן" עניתי בקול צרוד. "זה סתם. היא פשוט לא רגילה לעשות משהו אחר" ענה בקול הגברי שלו. "אבל זה חד פעמי" הגנתי על עצמי "וחוץ מזה לא רציתי את זה" הוספתי למען הגנתי. אנדרס הניח את ידו על כתפי בעדינות "אני יודע מרי" הוא שפשף את כתפי בעדינות "אבל אי אפשר לבכות עכשיו. יש לנו הרבה על מה לעבוד" אמר והוריד את ידו. כחכחתי בגרוני והכנסתי את הנזלת פנימה אל אפי.
הוא התיישב בשולחן הניירת של נלי והתיישבתי על ידו. הוא פתח את המגירה שהייתה מחוברת אל השולחן והוציא ממנה סכין. ראשי הסתובב מעט כשהגיש לי את הסכין.
"זה מסוכן מרי" הוא אמר בעוד אני בוחנת את שפיץ הסכין "את לא אמורה להשתמש בזה" הוא הוסיף. "אז? בשביל מה זה?" כיווצתי פניי כשלא הבנתי. הוא חשב לרגע וענה "להגנה עצמית". "זה אומר שאם אהיה בסיכון אני אמורה להשתמש בזה?" פניי הפכו למבוהלות "כן" אנדרס ענה במהירות. בלעתי את הרוק, חוששת לרגע ואז נזכרת שכבר רצחתי מישהו ופניי הפכו לעצובות ברגע. השפלתי מבטי. "מרי" הוא הרים את מבטי אליו עם ידו "את עוד מבואסת בגללה" הנדתי ראשי "אז מה קרה?" הוא הוריד את ידו כשמבטי כבר היה ממש עליו "כלום פשוט נזכרתי באבא שלי" מבטו של אנדרס השתנה, אבל גם ככה מעולם לא הצלחתי לקרוא את המבטים שלו אז זה לא כל-כך משנה מה המבט הזה אומר. "מה יש לך לחשוב עליו?" שאל ונראה לי שהוא פשוט שכח שאני זו שרצחה אותו. "על איך שרצחתי אותו" אמרתי בקול שקט, מתביישת במעשים שלי. אנדרס שלף את הסכין מידי והניח אותה על השולחן. הוא הניח את שתי ידיו על שתי ברכיי "מרי" הוא התחיל "את יודעת מה הבעיה שלך?" שידרתי לו במבטי שימשיך "הבעיה שאת יותר מידי מתחברת לרגשות שלך" עם היד הימנית שלו שהייתה על ברך שמאל שלי הוא ליטף את ברכי "אל תתחברי, תהיי קרח!" ציווה עליי. "כמוך?" שאלתי בחוצפה. הוא בלע את הרוק שלו והנהן "כן, כמוני" אמר בביטחון. "בגלל מה שקרה עם אבא שלי" הוא התחיל ואני חושבת שזאת הייתה הפעם הראשונה שהזכיר משהו מהשיחה ההיא "אני רק חושב איך לנקום באנשים כמוהו וגרועים ממנו" נשך את שפתיו התחתונות "בגלל זה אני פה" הוריד את ידיו מברכיי "כי אני חושב על כל הדברים הרעים שהם עשו" הרים את הסכין מהשולחן והחזיק בה "את רוצה להגיד לי שהיית נותנת לפדופיל להסתובב ככה ברחובות חופשי?" הרים גבותיו וחיכה לתשובה. "בשביל זה יש משטרה" אמרתי מהפרטים הקטנים שקראתי בספרים ומעט ממה שאנדרס סיפר לי כשהייתי כלואה בחדר. הוא מיד גחך לתשובתי. "תכניס אותו לכלא, אחרי כמה שנים הוא ייצא, את חושבת שהוא יפסיק?" אמר בקול מתחכם. "אתה צודק" אישרתי את דבריו. חשתי במהלך כל השיחה שאנדרס מנסה להחזיר אותי לתלם ולהסביר לי את משמעות הארגון.
"אז קחי" השיט לעברי את הסכין. תפסתי אותה ובחנתי אותה מעט, הסתכלתי בהשתקפותה עליי "למה נישקת אותי?" נפלט לי בלי שום קשר לשיחה.
"נישקת אותה?" קול מופתע ומוכר בקע מהדלת.
אני ואנדרס הרמנו את ראשינו לעבר הקול המוכר.
אוי לא.
YOU ARE READING
כלואה
Mistério / Suspenseמרי נחטפת כשהיא בת 3 על ידי ארגון מסתורי. במשך כל שהותה בחדר שחור וקודר היא נפגשת רק עם אדם אחד, אנדרס. אנדרס מלמד ומחנך את מרי ולפעמים לא בצורה הכי טובה. אחרי חמש עשרה שנים מרי אמורה להצטרף לארגון, מה מרי תעשה כשתבין שהמשימה שלה בשביל להתקבל לארגון...
