"תראה.." התחלתי אבל האמת שלא ידעתי לאן להמשיך. איך לשכנע, איך להוציא את עצמי מזה והכי חשוב איך לגרום לזה להראות יפה ששיקרתי לטומי. "אנדרס" הוא זרק את שמו באוויר ואני רק שתקתי. השתיקה שאישרה שהוא צודק. "עשית את זה בגללו?" הוא שאל בטון כועס "לא, טומי עשיתי את זה בשבילו!" שיניתי את נוסח המשפט והתייסרתי מול טומי. "אני אוהבת אותו!" נפלט לי בצעקה. אני לא יודעת אם זאת הייתי אני או הלב שלי שקיבל פה ופתאום השתמש בו.
טומי נעמד וגיחך "את פתטית מרי" הוא אפילו לא הסתכל בעיניי "אולי דיי?" הוא עצר מולי בעודי יושבת והסתכל עליי מגובהו "אולי דיי עם הסיכונים האלה כמו ילדה קטנה?" כל-כך רציתי לצעוק לו 'טומי הארגון הזה בסוף יקרוס' אבל לא יכולתי וזה מה שגרם לי שוב לשקר לו. נעמדתי והסתכלתי בעיניו עמוק מנסה להראות לו עד כמה אני רצינית "זה לא סיכונים! זה החיים שלי!" צעקתי ולא שחררתי אותו מעיניי. רציתי שיבטח בי, שיתמוך בי, שיהיה איתי. הוא המשיך לגחך ולפלוט חיוכים צבועים "את לא מבינה שמי שנמצא בארגון הזה אז יש לזה סיבה?" הוא צעק עליי ותפס את ידי בחוזקה. נרתעתי ממנו אבל לא הראיתי לו את זה. נרתעתי כי זה טומי. "טומי" אמרתי בקול שקט, קול שינסה לחדור אל ליבו "אני רוצה לגדול, ללמוד, להיות רופאת ילדים כמו שתמיד חלמתי" עיניי נצצו ורציתי להמשיך לדבר על חלומותיי אבל הוא קטע אותי בכך שאמר "רופאת ילדים?" הוא גיחך "את בעצמך עוד ילדה" קצת נפגעתי מטומי אבל לא נתתי לו להפריע לי, לא נתתי לו להפיל אותי בפח. "אני רוצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם, כמו אנשים נורמלים!" הוא רק בהה בעיניי, מבין עד כמה אני רצינית. "מצטער מרי" הוא אמר בעדינות "מצטער שלא תוכלי לעשות את זה אף פעם" הוא שחרר לאט לאט את ידו ממני. "למה לא?" רציתי לדעת למה טומי כל-כך מזלזל בחלומות שלי ולמה הוא כל-כך מפחד מסיכונים. "כי אי אפשר לברוח מפה" השפלתי מבטי יודעת שהוא צודק אבל ידעתי גם שהוא לא יודע מה הם התכניות שלי.
הוא הסתובב ופנה לכיוון הדלת אחז בידית והסתובב "אל תתני לו לבלבל אותך מרי" אני משערת שדיבר על אנדרס "אל תסכני את עצמך" כמעט והרגשתי שטומי יודע על התכניות שלי אבל זה בכלל לא יכול להיות. אין לי אפילו ספק קטן שטומי הוא שומר סוד נאמן ולכן לא עצרתי ושאלתי אותו 'היי, אתה לא מתכוון לספר למייקל שאני ואנדרס עוברים על החוקים על ימין ועל שמאל נכון?' אני סומכת עליו, אני מקווה שאני לא טועה.
נזרקתי על המיטה וחיכיתי. אני לא יודעת למה בדיוק חיכיתי אבל זה היה אמור להיות משהו שייקח אותי ויוציא אותי מהמקום המטורף הזה. למה כשאני עם אנדרס אני מתנהגת כמו ילדה קטנה וחסרת גבולות ואז טומי מגיע מושך לי את הרגליים ומצמיד אותן לקרקע ודואג להזכיר לי שאני עוד ילדה והוא ממש מקפיד לנפנף לי את המציאות מול עיניי שאף פעם לא אשכח, שפשלה אחת ואני בחוץ. מחוץ למשחק שנקרא חיים.
אחרי מחשבות מרובות על אנדרס, טומי ובעיקר על חיי נרדמתי. צללתי לשינה נטולת חלומות.
אני יודעת לפי הספרים שאין דבר כזה שינה נטולת חלומות אנחנו פשוט לפעמים לא זוכרים שחלמנו אז אני קוראת לזה שינה לא מספקת, שינה נטולת חלומות.
YOU ARE READING
כלואה
Mystère / Thrillerמרי נחטפת כשהיא בת 3 על ידי ארגון מסתורי. במשך כל שהותה בחדר שחור וקודר היא נפגשת רק עם אדם אחד, אנדרס. אנדרס מלמד ומחנך את מרי ולפעמים לא בצורה הכי טובה. אחרי חמש עשרה שנים מרי אמורה להצטרף לארגון, מה מרי תעשה כשתבין שהמשימה שלה בשביל להתקבל לארגון...
