כלואה

כלואה: פרק 11- בל אנטלס.

"מה?" גמגמתי, אולי כי המוח שלי התעקש לא להבין "מה זאת אומרת?" העברתי את לשוני על שפתיי במהירות. ראיתי את עיניו של אנדרס מסתכלות על שפתיי כשעשיתי את זה וישר הוא הרים את עיניו לעיניי וכלא אותי בין עיניו "בבקשה" לחשתי ופניי נעשו לאומללות וצמאות למידע. הוא שתק, הוא לא אמר מילה שתסגיר את מה שדיבר עליו קודם. הוא קם ונשק לראשי. זה החזיר אותי לתקופה שזה היה רק אני והוא. הוא צעד לכיוון הדלת וזרק לאוויר המתוח "אני אסביר לך הכול אני מבטיח" יצא מהמועדון והשאיר אותי שם על הכיסא מלאה בסקרנות ובמחשבות. השפלתי מבטי אל המחשב והמשכתי להתבונן במצלמות שאני מקווה שלא שידרו חדש בזמן שיחתי עם אנדרס.

נכנסתי אל מאגר הנתונים והוצאתי כל מה שהיה לי על בל. איפה היא עובדת, איפה היא מנויה, חברים, משפחה וכל מידע שיעזור לנו לסמן אותה.

כשסיימתי מצאתי את עצמי חושבת על אנדרס. מה יש לי איתו? למה אני לא מצליחה להבין מה היחסים שלנו? למה הוא כל-כך שחור וקודר? למה הוא תמיד עם פרצוף חסר כל משמעות? למה הוא אף פעם לא מחייך? לא אליי ולא אל אף אחד אחר?

בעודי חושבת מיליון ואחת מחשבות על אנדרס, ראיתי בחורה עם שיער שחור שמחזיקה בידה כלבה וכשעשיתי זום והשוואתי עם התמונה שמייקל נתן לי, לא היה לי שום ספק שמדובר בבל.

ואם היה לי ספק, הוא נמחק בשנייה שראיתי שראשה של הכלבה עטוף בתחבושת וליבי התמלא רחמים ברגע. היה לי מוזר שבל מחזיקה ככה את הכלבה באהבה קרוב לחזה שלה, הרי היא לא אוהבת אותה. התקרבתי אל בל וכלבתה וראיתי שבל אוחזת בכלבה ממש בחוזקה ואפילו ציפורניה נראות כמכאיבות.

פתחתי את העט שעל השולחן והסתכלתי על השעה בשעון היד שלי "3:10 בל יצאה עם הכלבה לכיוון רחוב 'טמפל' כשהיא אוחזת בה בידה בחוזקה" מלמלתי לעצמי תוך כדי שרשמתי. מוזר. שעה קצת מאוחרת לצאת עם הכלבה לצרכים לא? למרות שהיא לא הורידה אותה לאורך כל הטיול ברחובות כשעקבתי ועברתי מצלמות בקצב מסחרר.

אחרי טיול בשלושה רחובות סמוכים ובסמטה די חשוכה שבקושי אני יכולתי לראות, בל הטיחה את הכלבה בחוזקה ברצפה ודחקה אותה לפינה והכתה אותה עם רגליה.

רגליי זזו ללא מנוח, רציתי להיכנס למסך ולהטיח את פנייה של בל ברצפה.

הוספתי גם את המעשה הזה בדף רק שזה קרה בשעה 3:30 וכמובן שציינתי את זה.

אחרי שהכתה את הכלבה חסרת האונים היא הרימה אותה שוב קרוב אליה ואחרי סיבוב קטן באותם הרחובות היא חזרה בחזרה אל ביתה.

***

"מרי, מרי" קול מוכר חלחל לשנתי.

השמעתי פיהוק קל וקול קצת רדום "מה?" שפשפתי את עיניי וחזרתי על שאלתי.

כשפתחתי את עיניי ניצבו מולי פניי של טומי עם כוס זכוכית ביד וכבר דרכה ראיתי שמדובר במשקה חם. הסתכלתי ימינה שמאלה והמועדון כבר היה מלא באור שבקע מהחלון הגבוה.