"אימא אני רוצה חביתה משוקשקת" חייכתי קלות "מקושקשת אתה מתכוון" והוא הנהן לעברי. ניגשתי למטבח להכין לו את מבוקשו.
---
"מה זאת אומרת לא יודעת?" התחלתי לגמגם לא ידעתי מה לענות לאמה. "הוא יצא מהחדר הזה?" הנהנתי לעברה "כן, שמענו יריות" אמה כיווצה גבותיה "למה יצאתם? אני אמרתי לכם שבעוד שעה לא יהיה זכר למקום הזה" התחלתי להתהלך בחדר "איפה הוא?" מלמלתי "הוא בסדר?" שאלתי לשווא, הרי היה לי ברור שאמה לא תוכל לספק לי תשובות. "אני מקווה שלא תפסנו אותו" היא אמרה ולא הצלחתי להבין את הכוונה אז נעצרתי. "מה זאת אומרת?" מחיתי את דמעתי לפני שאיימה לצאת. "אם הוא היה ליד טומי או מייקל או נלי, סביר להניח שהמשטרה לקחה גם אותו" העצבים והלחץ עלו בכול גופי "מה זאת אומרת?" הרמתי מעט את קולי "את המשטרה לא?" היא התקדמה איתי עד המיטה וכשהגענו דחפה אותי לשבת. "תירגעי מרי, הכול יהיה בסדר" דווקא כשהיא אמרה את זה חששתי יותר. היא הוציאה מכשיר שהיה תפוס על המכנס שלה, גם לי היה כזה שהייתי קטנה קראו לזה ווקי-טוקי אם אני לא טועה. היא לחצה על כפתור ואמרה "שתיים עשרה כאן שלוש, כמה חשודים נתפסו?" ושיחררה את הכפתור. הרגל השמאלית שלי זזה מבלי שרציתי, זה תמיד היה קורה לי כשהייתי לחוצה.
אחרי שניות אחדות ולא יותר "שלושה" היא הסתכלה עליי ואני עליה. "איפה הוא?" שאלתי בקול שקט. היא ירדה לישיבה צפרדע והניחה את שתי ידיה על ברכיי "אני אלך לחפש אותו ואת תישארי כאן" היא הסתכלה עליי במבט קצת מרחם. היא קמה ונעמדה. "אני באה איתך" אמרתי והתרוממתי מהמיטה. "לא מרי, את נשארת כאן!" היא פקדה "יש סיבה שאנדרס השאיר אותך כאן, אין לך מושג מה הולך בחוץ" חשבתי עליו ועל מה שהיא אמרה והיא צדקה. ליוויתי אותה עד הדלת "תמצאי אותו אמה" לחשתי לה ביציאתה "אל תדאגי מרי" היא העבירה יד רכה על הלחי שלי, הרגשתי שהיא יודעת משהו שאני לא. "תנעלי" היא לחשה. היא יצאה ואחריה נעלתי.
הלכתי לכיוון המיטה והתיישבתי עליה, תפסתי את המעטפה עם הכרטיסים והסתכלתי עליהם. על היעד שלהם היה כתוב 'מקסיקו'. עצמתי עיניי והתפללתי שהחלומות שלי יתגשמו "אתה הבטחת" לחשתי לעצמי.
---
"בוא הנה!" צעקתי "זה מוכן!" הוא צעד מהסלון למטבח עם העקב של הרגל, הוא אוהב לעשות רעש. הוא התיישב על הכיסא הגבוה וקרבתי אותו אל השולחן. נשענתי על השולחן וליטפתי את שיערו בעודו אוכל. "טעים" הוא מלמל בעוד החביתה נלעסת בפיו "טעים לך?" שאלתי בחיוך בעוד ידי בשיערו "יופי תאכל". הוא סיים את כל הצלחת אחרי כמה דקות "מי לוקח אותי היום לחוג?" הוא שאל כשסיים "מי אתה רוצה?" הוא הניח את ידו על הסנטר כחושב "לילי" הוא אמר בחיוך וחייכתי אליו בחזרה "לא אימא?" הוא לא ענה רק חייך עם שיניו הקטנות. התחלתי לדגדג אותו "לא אימא?" שאלתי שוב בצעקה חיובית והמשכתי לדגדג. הוא צחק בקולי קולות. "אימא, אימא" הוא קרא בשמי כמה פעמים כדי שאפסיק לדגדג וכך גם עשיתי. "כן" אמרתי בעודי לוקחת את הצלחת לכיור. "שבוע הבא הטורניר גמר בתי ספר" הוא אמר ואני חייכתי לעבר הכיור, מבלי שהוא ראה. "אימא את שומעת אותי?" הוא ניסה לעורר אותי כי חשב שאני לא מקשיבה. הסתובבתי אליו עם החיוך "כן" הוא ירד מהכיסא הגבוה ותפס את הכדור שהיה על הרצפה. "לא בבית" אמרתי לפני שיעשה זאת, הוא יצא אל הגינה ואני בינתיים שטפתי את הצלחת עליה אכל. "אימא" הוא צרח מבחוץ "מה?" צעקתי בחזרה בעוד ידיי רטובות. "תבואי לעלות לי את הסל גבוה יותר, אני צריך להתאמן" חייכתי חיוך קטן וניגבתי ידיי. יוצאת לסדר לשחקן כדורסל שלי את הסל גבוה יותר.
YOU ARE READING
כלואה
מתח / מותחןמרי נחטפת כשהיא בת 3 על ידי ארגון מסתורי. במשך כל שהותה בחדר שחור וקודר היא נפגשת רק עם אדם אחד, אנדרס. אנדרס מלמד ומחנך את מרי ולפעמים לא בצורה הכי טובה. אחרי חמש עשרה שנים מרי אמורה להצטרף לארגון, מה מרי תעשה כשתבין שהמשימה שלה בשביל להתקבל לארגון...
