כלואה

כלואה: פרק 6- תכירי!

התעוררתי מליטופים עדינים בראשי, פקחתי את עיניי בעדינות וראיתי את אנדרס. מיד כשהבחין שהתעוררתי הוריד את ידו ממני.

"בוקר טוב" הוא אמר בקול סמכותי כאילו שלפני שנייה לא התענג על מגע שיערי.

התמתחתי מולו והשמעתי קולות שעוזרים לי להתעורר, פיהקתי ועברתי למצב ישיבה במיטה.

התבוננתי בו ושתקתי. "תתארגני" הוא גמגם "תתארגני מרי היום זה היום הראשון" הוא אפילו לא העז להסתכל בעיני.

"אנדרס" הגיתי את שמו ברוך והרמתי את פניו אליי בעזרת ידיי אך עיניו ברחו ממני. "תסתכל עליי" הרמתי את קולי ומיד הוא הרים את גבותיו כשהבחין שאני מתעצבנת.

הוא נשך את שפתיו "מרי מספיק" הוא הוריד את ידו ממני באגרסיביות "אני לא רוצה להפסיק" החזרתי את ידי מתעקשת. מתעקשת לגלות מה מסתתר מאחורי העיניים האלה. הוא לא נכנע לרוך שבקע ממני, הוא הוריד שוב את ידי ממנו.

"ממה אתה מפחד כל-כך?" דיברתי ברוך, דיברתי אל ליבו לפחות כך ניסיתי.

"מספיק ודי" הוא קטע את הרוך בשנייה "תתארגני ואני עוד 10 דקות בא" הוא קם מהמיטה ולא חיכה לאישורי ופשוט יצא מהחדר.

נאנחתי. אנדרס היה כל עולמי ופתאום הוא מתנהג כל-כך מוזר. אני חושבת שהנשיקה שהוא הביא לי עשתה לי קצת טוב כי כשהוא נישק אותי הרגשתי כמו כאבי בטן, אבל טובים כי נהניתי מהם. יש בו משהו באנדרס הזה. הוא נורא אפל. הוא גם נורא מסתורי. ניערתי את ראשי קלות כשהבחנתי שיותר מידי אני חושבת על אנדרס. קמתי מהמיטה וניגשתי אל החדרון שבו נמצאים כל הדברים שלי. צחצחתי את שיניי וסירקתי את שיערי הבלונדיני. החלפתי בגדים והתיישבתי במיטה. המתנתי עד שאנדרס שלי יבוא לקחת אותי.

אחרי כמה דקות נשמעו צעדים על יד הדלת. החיוך שלי עלה כשידעתי שהוא יעמוד בפתחה.

הדלת נפתחה "בואי מרי" נעמד בפתחה של הדלת טומי.

"ואנדרס?" שאלתי כדי להבין את אי הגעתו. "בואי איתי" הוא התעוות מעט "אני אדאג לך" הוא השיט את ידו קדימה כדי לסמן לי לבוא. הגעתי עד אליו ולפני שצעדתי איתו אל מחוץ לדלת נשמתי לרווחה. בכל זאת, אחרי חמש עשרה שנה לצאת מהחדר הארור הזה זה לא קל בשבילי.

חטפתי כאב ראש קל כשהתחלנו לצעוד במסדרון צר וקודר, כמעט כמו החדר שלי.

"כאן המטבחון שלנו" הוא הציג בפניי בהתלהבות רבה כאילו שהוא בנה אותו. הנהנתי. משתוקקת להמשיך כבר הלאה.

הוא פתח דלת חומה על יד המטבחון "זה המועדון שלנו" הוא הציג את החדר שבמרכזו היה שולחן עם ניירת ונלי שישבה שם בעודה מתעסקת עם הניירת הרימה את ראשה וחייכה אליי אז חייכתי אליה בחזרה ונופפתי לשלום עם אצבעותיי.