כלואה

כלואה: פרק 31- חוץ מעצמי.

"סליחה?" שאלתי כשפניי התכווצו עוד ועוד מחוסר הידע ואולי מחוסר הרצון לדעת. "את.." אנדרס התחיל ומבטו שקע על אמה "את באמת עובדת עם המשטרה" הוא אמר כאילו שהצליח להבין ובכך גם עזר לי להבין. היא שתקה וכך הסקנו, אני בכל אופן שאנדרס צודק. "דיר באלק!" היא צעקה בשקט "לקח לי המון זמן לבנות את האמון שלי אצל מייקל" היא כעסה במבטה. היה נראה שהדו-שיח שהיא מנהלת הוא רק עם אנדרס ומה שהוא יחליט אני אעשה אחריו. האמת, זה היה לגמרי נכון.

"כבר כמה שנים שמנסים להפיל את הארגון הזה" היא התחילה "אני הגעתי הכי קרוב" היא חייכה חיוך קטן "הכי בפנים שיכול להיות" אנדרס אחז בידה "את נורמלית?" הוא הסתכל עליה במבט שלא תוכל לברוח ממנו "הם יהרגו את כולנו" היא התנערה מהיד של אנדרס והוא שיחרר. היא גיחכה ואמרה "גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני אעשה, אני עדיין אעשה אותו" היא הייתה כל-כך נחושה וכל-כך מפחידה בו זמנית. "ומה אם לא נעזור לך?" אנדרס בחן איפה אנחנו נמצאים בכל העניין. היא התקרבה לפניו "אז אני אגיד למייקל שאתם זוג ואביא לו לפה את לילי" אנדרס בלע את הרוק שהצטבר בחלל כל פיו "הוא לא יאמין לך" הוא גיחך "אני אגיד לו שאת עובדת עם המשטרה באמת". היא התהלכה מעט ימינה שמאלה, לא הבנתי מה היא מנסה לעשות אבל בשנייה אחת היא התקרבה לפניו של אנדרס עוד יותר ואמרה "אז שלושתנו נמות" פתאום הבנתי שהם מנהלים פה משא ומתן על החיים שלהם, אבל בין היתר גם על החיים שלי. אני פשוט ישבתי ושתקתי ולא הבעתי דעה בנושא כי לא חשבתי שהדעה שלי תעזור. אני כבר ממזמן נכנעתי לאמה. אני חושבת שהארגון הזה חשוב אבל החוקים שלו נוקשים אין דבר שאני יותר רוצה מלצאת מפה ולחיות חיים. כי בינתיים אני לא יודעת מה זה חיים בכלל.

אנדרס שפשף את פניו עם ידו הגדולה והגברית. תיארתי לעצמי שהוא חושב מה לעשות או לפחות איך לצאת מהמצב שנקלענו אליו. הוא התרחק מאיתנו מעט ואני התקרבתי אליו לוחשת לו באוזן "בוא נלך על זה" אמה שתקה בזמן שכל זה קרה. אנדרס לא הצליח להישבר, יכול להיות שפשוט קשה לו שמישהו מחליט עבורו ועוד אישה. "אתם בפנים?" אמה שאלה אחרי דקות ארוכות שנראו כמו נצח בתוך השקט המבחיל. אנדרס הוריד את ידו מפניו והסתכל עליי. אני הנהנתי , מתה להיכנס בכול כוחי ולהיות שותפה של אמה, שותפה של מי שרוצה לעזור לי לקחת את חיי בחזרה. אמה מצטיירת כמישהי מיוחדת, נוכחתי לראות את הכישורים שלה על ביל. אפילו נלי אמרה שצריך להיות צלף כדי לפגוע.

"בפנים?" אנדרס הפנה את השאלה אליי ואני חייכתי ואמרתי בקול צרוד "בפנים". אמה פלטה חיוך קטן "אני מקווה שכולנו נצא מזה בחיים והכי חשוב שנפיל את הארגון הזה" בלעתי רוק שהצטייר כפחד ואפילו הצלחתי להזיע מעט. "אבל איך נעשה את זה?" פלטתי שאלה שמסכמת את השיחה "אל תדאגו, אני אנחה אתכם" היא אמרה והשתיקה לא איחרה להגיע. הבנו שהגיעה שעתנו ללכת.

כיוונתי את גופי לעבר הדלת, פותחת את הנעילה וזה סימן לאנדרס לבוא אחריי והוא באמת עשה זאת. כשפתחנו את הדלת היא סיננה "אני שמחה שהבנתם מה יותר חשוב" לא ידעתי למה היא מתכוונת אבל לקחתי את המשפט הזה למקום שלי. החיים יותר חשובים מהצדק ללא ספק. אני לא אלוהים ונמאס לי שאכפת לי מכול העולם חוץ מעצמי.