כלואה

כלואה: פרק 37- פעם אחרונה.

אני כמובן הרמתי את ידיי ישר. לא כי ידעתי שזה תרגיל אלא כי באופן אוטומטי שמכוונים אליי אקדח וזה קורה הרבה לאחרונה אני מרימה את ידיי מבלי לראות מי מאיים עליי או לבדוק למה הוא עושה את זה.

בשנייה שהם פרצו שלושת השוטרים, נלי ירתה בשלושתם מבלי להסס לרגע. היא לא נתנה לבהלה להשתלט על הגוף שלה. השוטר השלישי החזיר ירייה אבל הוא לא פגע בנלי כי היא זזה. הייתי בשוק מכמה נלי אמיצה ומקצועית.

מרוב הסיטואציה המהירה שכחתי לחשוב מה הלאה. "מאיפה הם באו הבני זונות האלה" מלמלה נלי בעוד היא מכוונת את האקדח לשוטרים הפצועים ששרועים על הרצפה. זה השלב שבו בלעתי את הרוק והורדתי את ידיי לאט לאט למטה.

נלי הסתכלה על שוטר אחד שכבר ממזמן הפך לגופה, היא פגעה בדיוק בליבו. גם השוטר השני לא היה ניכר שהוא בין החיים. אבל השלישי זז, היא פגעה בכתפו. "איך ידעתם להגיע לכאן?" היא כיוונה את האקדח לשוטר השרוע על הרצפה בעודה עומדת. הוא השתעל והדם המשיך לטפטף על הרצפה ולצור שלולית אדומה. "מהמשטרה" הוא אמר בקול צרוד וחנוק. היא נתנה לו בעיטה קטנה וחלשה אבל לאדם פצוע כמוהו היא הזיקה ממש "מי שלח אותך?" היא צעקה והייתי ממש מופתעת מכמה שנלי נהייתה מאיימת ומפחידה לאחרונה "א.." הוא השתעל ובכך קטע את רצף הדיבור שלו ונלי לא הייתה סבלנית במיוחד "מי?" היא צעקה ואנדרס צעד הליכה מהירה לכיוונו ונעץ את הסכין בליבו שלוש פעמים ובפעם השלישית הוא השאיר את הסכין בפנים "מה עשית?" נלי צרחה על אנדרס והעיפה אותו אחורנית מהשוטר "את לא רואה שהוא מבלבל לך את המוח?" אנדרס צעק בחזרה.

ידעתי מה הייתה הסיבה שאנדרס עשה את זה, השוטר עמד להגיד את השם של אמה.

נלי הסתכלה על מייקל. היא חיכתה שהוא ישפוט בריב המיותר הזה. "אנחנו חייבים לעוף מפה" הוא אמר והיה ניכר על פניו שהוא מאוד לחוץ ועצבני. "מה נעשה איתם?" שאלה נלי וכיוונה את האקדח ללוסי ודאטו שכבר הספיקו לשבת על הספה מחובקים בזמן שהיינו עסוקים עם השוטרים. "תסיימו איתם תיק-תק ונעוף מפה" אנדרס הציג את הסכין שהייתה בידו וניגש אליהם "בבקשה!" צרחה לוסי "אנחנו נשתוק, אנחנו לא נדבר" דמעותיה זלגו ללא הרף "איפה הסכין שלך?" אנדרס שאל ואני מיד שלפתי אותה מהשרוול ופתחתי אותה. "את אותה ואני אותו" רגליי קפאו כשהבנתי מה המשימה שלי לכמה דקות הקרובות "אי אפשר שהכול אתה?" שאלתי בעוד פניי מחווירות "יאלה אין לנו הרבה זמן, חייבים לעוף מפה" צעק מייקל. התקדמתי בצעדים קטנים לעבר דאטו ולוסי. אני ואנדרס היינו עם הגב לשאר חברי הארגון. אני חושבת שלוסי ודאטו שמו ללב ללחץ שבקע ממני. "בבקשה! אנחנו רק רוצים להיות ביחד!" דאטו צעק והפחד השתלט על כל גופו. הרגשתי רע. כי בסך-הכול גם אני רק רוצה להיות עם אנדרס. "פעם אחרונה" אנדרס מלמל בשקט כמעט מוחלט והסתכל עליי. הם חששו מאיתנו ובגלל זה הם לא זזו. הם קפאו ופחדו מהסכין שהתרוצצה בידינו.