הלכתי מדלת חדרה של נלי עצבנית.
כעסתי עליה, כעסתי על שרימתה אותי, על שגרמה לי לצאת טיפשה ליד מייקל ובמיוחד כעסתי על זה שאני לא יודעת למה היא ככה.
הנחתי את המגש מלא בכול טוב על השולחן במטבחון בכעס ונכנסתי אל המועדון.
ישבתי בפינת המחשב שלי ודפדפתי בין מצלמות, הסתכלתי על אנשים, ילדים ותינוקות. הסתכלתי על החיים בחוץ. הבחנתי בטומי שנכנס אך לא התייחסתי אליו. הוא לקח את הכיסא וגרר אותו כדי לשבת על ידי. המשכתי להסתכל על המסך מבלי להסתכל על טומי אף לא פעם אחת.
"מרי" הוא הגה את שמי ברוך. השמעתי קול שמסביר לו ששמעתי והסתכלתי עליו במבט חסר כל משמעות. "מה קרה?" הוא כיווץ גבותיו כשהבחין בפניי. "בא לי להיות כמוהם" החזרתי את מבטי אל המסך כדי שיוכל להבין על מי אני מדברת. הוא השמיע קול גיחוך והניח את ידו על ברכי "מרי, בזכותנו הם חיים טוב יותר" ויכולתי לחוש בידו מלטפת את ברכי ברוגע. "אתה חושב?" החזרתי את מבטי אל טומי. "אני בטוח" ניסה לגרום לי להאמין בו. "אנחנו לא בדיוק כמוהם? כמו אותם אנשים רעים?" הטבעתי את טומי בעיניי אך הוא לא נכנע לי "לא מרי, אנחנו רודפי צדק. עזבי אנחנו מרי, אני אומר לך בלב שלם שאני רוצה את הצדק הזה" הוא הסתכל עליי במבט של מה איתי. תהיתי לרגע והוא כחכח בגרונו על מנת לראות מה תשובתי. גירדתי בצוואר והנהנתי לעברו "גם אני רוצה את הצדק הזה" הוא העלה חיוך קטן "אבל רוצה גם את החיים שלי" הוא שיחק מעט עם שפתיו והיה נראה כאילו שהוא יודע מה הוא הולך להגיד והוא פשוט מחכה עם זה מעט.
הוא אחז בברכי מעט בחוזקה והתקרב אליי "את צריכה לבחור מרי, זה או החיים שלך או הצדק. מה יותר חשוב לך?" הוא לא נתן לעיניי לברוח ממנו, הוא היה כל-כך קרוב אליי.
בלעתי את רוקי כשנלחצתי ממנו מעט, כשחשתי שאני צריכה לומר את האמת ורק אותה.
"לבחור? למה מישהו שאל אותי פה בכלל?" מצאתי פתרון איך להתחמק מלענות את דעתי.
הוא לחץ על הברך שלי עוד קצת "ומה את חושבת שהיית בוחרת?" שאל בהתחכמות. העברתי מבט חטוף במצלמה והשפלתי מבט "בצדק" הייתי כל-כך שלמה עם מה שאמרתי. הסתכלתי עליו ושררה בנינו דממה קצרה "יופי מרי" הוא חייך וחשף את שיניו הלבנות "אל תסתכלי ימינה שמאלה תתמקדי במה שחשוב באמת" המשפט הזה הדהד בראשי מעט. הרי באמת אחד הדברים שגורמים לי להרהר הם המעשים של נלי אבל משום מה המשפט הזה כמו נקודת מפנה. מעתה, אני לא מתייחסת לדברי ומעשי נלי אלא רק גורמת לעולם להראות טוב יותר.
"מרי, מרי" הוא העביר את ידו מול פניי על מנת לעורר אותי. נערתי את ראשי קלות והסתכלתי על טומי בחיוך כי הייתי כל-כך שמחה מהמטרה שהצבתי לעצמי.
"את בסדר?" הוא מיהר לבדוק "כן בטח" אמרתי באושר וחיבקתי אותו. הוא נבהל לחיוב מהחיבוק ויכולתי לדעת זאת לפי המילים שבקעו מפיו. "תודה" מלמלתי לאוזנו.
YOU ARE READING
כלואה
Misterio / Suspensoמרי נחטפת כשהיא בת 3 על ידי ארגון מסתורי. במשך כל שהותה בחדר שחור וקודר היא נפגשת רק עם אדם אחד, אנדרס. אנדרס מלמד ומחנך את מרי ולפעמים לא בצורה הכי טובה. אחרי חמש עשרה שנים מרי אמורה להצטרף לארגון, מה מרי תעשה כשתבין שהמשימה שלה בשביל להתקבל לארגון...
