פרק 41- שמינית

14.4K 1K 263
                                    

-nirvana- about a girl

-נקודת המבט של סהר-

אחרי השיחה הרצינית שלי ושל בר שנינו פרשנו למיטה, צפינו בצחוק מעבודה וצחקנו משטויות שאמרנו אחד לשניה.
אהבתי את זה ככה, כמו פעם, חסר דאגות, תמים ונקי.
רק אהבה וכיף.

ידו של בר הייתה כרוכה סביב כתפי וידו ליטפה את קצה שיערי, כרכתי את ידי סביב בטנו וחיבקתי אותו אליי.

אני חושבת שאין הרבה על מה לחשוב, אני מתגעגעת אליו יותר מדי, עברה חצי שנה, עברנו שנינו המון, הוא הביע מספיק חרטה ואני חושבת שהגיע הזמן שנחזור.

אני לא אגיד לו את זה עכשיו כמובן, אני עדיין אשב על זה קצת בכדי לא לקבל החלטה של להט הרגע. אני אתייעץ עם אלינור ואבישג, אני לא צריכה להתמודד עם כל זה לבד.

״סהרו,״ בר אמר בשקט והרמתי את מבטי אליו, ״את מוכנה לספר לי סוף סוף מה קרה איתך ועם עדן?״ הוא שאל ונאנחתי, לא רציתי להיזכר בו, או בפרידה אבל בר היה סקרן מהרגיל.

״הוא ממש השתדל להיות עדין איתי שלא תבין לא נכון,״ אמרתי לפני שהתחלתי לספר למה אחרי דיבורים על עדן בר היה תמיד נראה כאילו הוא מסוגל להרוג מישהו.

״אבל בכל זאת בכית,״ הוא אמר בקול קשה.

״אתה מכיר אותי.״ חייכתי, ״אני בכיינית סדרתית,״ הוספתי וצחקקתי טיפה, בר ניסה לשמור על פאסון אך חיוך קטן נמתח על פניו היפות.

״בקיצור...״

-פלאשבאק-

״אנחנו צריכים לדבר,״ הוא אמר והרגשתי את כל הגוף שלי נדרך, הוא היה נראה נורא, בחיי, כל החבלות האלו על הפרצוף...
אבל כבר ידעתי מספרים, ומסרטים ומעוד מאתיים מקורות מה המשפט הזה מסמל.

״אתה הולך להיפרד ממני?״ שאלתי בקול מעט רועד ומלא בחשש, עדן לא ענה לי אלא רק השפיל את מבטו לרצפה.

״את יכולה בבקשה לשבת? אני רוצה להסביר את עצמי,״ הוא ביקש בשקט, כאילו הוא מתבייש על כך שהוא נפרד ממני.

״יש טעם?״ שאלתי והחזקתי את הדמעות בגרוני.
״בבקשה,״ הוא אמר במעין תחינה ופשוט הכנעתי והתיישבתי בספה בסלון.
הלב שלי דפק ממש חזק, ממש ממש ממש חזק, פחדתי שעדן ישמע את הדפיקות והנחתי את ידי על חזי כאילו זה יעזור להרגיע את הכאב שהתביית על החזה שלי.

עדן התיישב מולי וידו קיפצה בעצבנות, חיכיתי שהוא יתחיל לדבר אחרת אין לי מה לעשות שם יותר. מתתי להתחפף כמה שיותר מהר.

״אני...״ הוא החל לדבר והרמתי את ראשי אליו, ״יש לי מישהי כבר המון זמן, עוד לפנייך וכנראה גם אחרייך,״ הוא סיפר משהו שכבר ידעתי, בר כמובן כמו תמיד צדק.

״אני אוהב אותך סהר, באמת,״ הוא אמר בכנות אבל זרקתי על הכנות שלו אלף זין כי הוא נפרד ממני ואני כועסת עליו, ״אבל אני מאוהב בה,״ הוא הוסיף וכאב לי.

ComebackWhere stories live. Discover now