פרק 29- צרות בגן עדן

14.2K 1.1K 383
                                    

עילי בוטנר ורן דנקר- בואי נעזוב
--

-נקודת המבט של סהר-

צלצול להפסקה הגדולה נשמע ואני אספתי את דבריי, הכנסתי את הכל לתיק ותליתי אותו על גבי.
אלינור ואבישג כבר חיכו לי בקפיטריה למטה בזמן שאני יצאתי מהכיתה והתחלתי להתקדם אליהן.
התחלתי ללכת לאורך המסדרון, נופפתי לכמה בנות מהשכבה לשלום בליווי חיוך והו החזירו לי אחד.

״סהר,״ שמעתי את קולו של בר קורא לי והסתובבתי אליו בחוסר חשק.
הוא נעמד מולי, גבוה ויפה מתמיד, תיקו הריק תלוי על כתפו ואולי הכיל בתוכו רק איזו קופסאת סיגריות חצי ריקה, מחברת ועיפרון.

״מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות והוא נעמד מולי. הוא פתח את פיו והתכוון לומר משהו אך שתק לאחר שניה.

היה לו ריח נקי מסיגריות הפעם, רק ריח בושם נקי שהתערבב עם ריח גופו המושלם, מצאתי את עצמי שואפת נשימה עמוקה לראותיי הכדי להכיל את הריח המדהים הזה.

״כן בר?״ דירבנתי אותו לדבר והוא נאנח.
״תיפרדי מעדן,״ הוא ביקש לפתע וניסיתי לא להתפקע מצחוק.
יש לילד הזה חתיכת אומץ.
״סבבה,״ אמרתי ברצינות ופיו נפער במקצת.
״באמת?״ הוא שאל וגיחכתי בבוז.
״לא,״ עניתי והסתובבתי בכדי ללכת אך הוא תפס בזרועי וסיבב אותי בחזרה אליו, הוא משך אותי קרוב יותר אליו והוא כופף מעט את ראשו כך שעיניו ננעצו עמוק בשלי וריתקו אותי במקומי.

״הוא לא בשבילך סהר,״ הוא אמר בקול הרבה יותר עמוק ועצבני אך גם אני ידעתי להזעיף פנים וללכת איתו ראש בראש.
״אתה איבדת מזמן את הזכות לקבוע מי בשבילי ומי לא,״ עניתי בכעס והתנתקתי מאחיזתו החזקה, התרחקתי ועיסיתי את זרועי, הוא נאנח והביט מסביב.

״הוא מסוכן סהר, אני מכיר אותו הוא משפחה שלי והוא מסוכן,״ הוא אמר ברצינות והרמתי גבה.
מה יכול להיות מסוכן כל כך בעדן? ילד כל כך טוב, לא עושה שטויות או מחפש תשומת לב מיותרת, הוא בדיוק מה שאני צריכה.

״מה? הוא אוכל את עוגת הבית בחוץ?״ שאלתי בהתחכמות והוא נאנח בכעס.
״את מוכנה לסתום את הפה שלך ולהקשיב לי?!״ הוא אמר בכעס ומשך אותו לצד בכדי שילדים שעוברים במסדרון לא ישמעו אותנו.

״עדן נראה לך מושלם אבל הוא לא, יש לו תיקים במשטרה, הילד הזה מסובך כל כך, הוא תמיד נסחף למכות ואפילו הוא דקר נער פעם,״ בר סיפר ועיניי נפערו.

אין מצב! עדן שלי? בחיים לא.

״בר אני לא אפרד ממנו אל תשקר לי,״ אמרתי בכעס והתכוונתי ללכת אך בר הדביק אותי בחזרה לקיר.

״את לא מאמינה לי? תשאלי אותו,״ הוא אמר בקלילות והבטתי בעיניו הכחולות עוד פעם אחת.
״תהיה בטוח.״ משכתי את ידי בחזרה אליי והתחלתי ללכת לאורך המסדרון.

ComebackWhere stories live. Discover now