Comeback

הקדמה 0.3- גבריאל גווע

The Police - Every Breath You Take

״גברי!״ צעקתי לגבריאל שעמד בכניסה לבית הספר וחיכה לי, הוא חייך כשהוא ראה אותי וכשהיינו קרובים מספיק הוא משך אותי לחיבוק גברי ארוך בכדי לפצות על שלושה חודשים ששהיתי בצרפת.

״מה קורה אחי?״ הוא שאל וגיחכתי.
״מעולה אחי, איך היה חופש בלעדיי?״ שאלתי בחצי חיוך והוא נד בראשו.
״היה חסר השטויות שלך י׳זבל אחד.״ הוא כרך את זרועו סביב צווארי והדביק אותי אליו, הייתי צריך להתכופף מעט מאחר וגבריאל נמוך ממני במקצת.

״אפילו טלפון לא הרמת כשנחתת,״ הוא התלונן כמו בחורה וגיחכתי.
״היית מרביץ לי אם הייתי מתקשר אליך בארבע לפנות בוקר,״ הקנטתי אותו והוא משך בכתפיו.
״יש משהו בדברים שלך...״ הוא אמר בתובנה והעפתי את ידו מעליי.

״ברוש!״ שמעתי צעקה מאחוריי והסתובבתי, אלינור הקטנה רצה אליי וקפצה עליי, נאנקתי כתוצאה מהמאמץ וחיבקתי אותה חזק.
״אלי...״ לחשתי בחיוך מסופק והיא קברה את ראשה בשקע צווארי.
״התגעגעתי אלייך חתיכת מכוער,״ הוא אמרה בפינוק ורגליה עדיין נשארו כרוכות סביב מותניי, צחקתי וסובבתי את ראשי בשביל לנשק את לחייה. היא ירדה ממני ואבישג שהייתה קצת יותר בוגרת התקדמה אליי בצעדים יותר שקולים ועלתה על קצות אצבעותיה בשביל לנשוק ללחיי.

״מה קורה בובה?״ שאלתי וכרכתי את ידי סביבה, נשקתי למצחה והיא נשענה על החזה שלי.
״איפה סהר?״ שאלתי כשהרגשתי שהיא חסרה.

יצא לי לחשוב עליה לא מעט בשלושת החודשים האלה, לא תקשרתי איתה חוץ מפעם אחת כשהיא הייתה אצל גבריאל והוא העביר לה את הטלפון. אני חייב להודות שלשמוע את הקול שלה היה כל כך מספק. במיוחד אחרי הריב שהיה לנו לפני שטסתי.

״היא אמורה להגיע,״ אבישג אמרה והביטה סביב בכדי לראות אולי היא בסביבה.
״מה אתם אומרים על להיפגש אצלי אחר כך?״ שאלתי את כולם והם הנהנו בהתלהבות.

״נשמע טוב,״ גבריאל אמר ואבישג השתחררה ממני, טפחתי על גבה והיא נעמדה כמונו בעודנו מחכים לסהר הכוכבת.
״טוב אני צריכה לשירותים, אלי את באה?״ אבישג הכריזה ושילבה את זרועה בזרוע של אלינור ושתיהן הלכו כמו בנות אצולה לעבר המבנה בעוד אני וגבריאל עמדנו שם וחיכינו.

״פספסתי משהו מיוחד החופש הזה?״ שאלתי בהתעניינות וגבריאל סימן בידו שככה ככה.
״אבישג יוצאת עם שמיניסט,״ הוא סיפר ופערתי את עיניי.
״אתה צוחק עליי,״ אמרתי כלא מאמין והוא הנהן כאחד שמנסה לשכנע.

״היא פגשה אותו בים בתחילת החופש,״ הוא סיפר והבטתי לאחור למקום שאליו הלכו אלינור ואבישג.
״גבריאל!״ אחת הנערות מהשכבה מתחתינו צעקה וסימנה לגבריאל לגדת אליה, גבריאל הביט בי וסימנתי לו שילך. הוא חייך והלך לעבר חבורת הילדות שעמדו שם בזמן שאני עמדתי לבד כמו גולם.