האביס (MaleXMale)

|פרולוג| משרתו המושלם של האל

שרפים לא בוכים בדרך כלל, אבל לופין מצא את עצמו עם עיניים לחות בפעם הראשונה שהרג בן אנוש. כל אלפי השנים שחי בהן, לא הזיל דמעה ולו פעם אחת. אבל בפעם ההיא הוא הרגיש כאילו כל עולמו חרב עליו; עוד דבר שלא תקני שיעבור על שרפים - שירגישו.

זאת הייתה הפעם הראשונה שלופין הרגיש דבר כל כך בסיסי, אנושי ונע, וזאת הייתה הפעם הראשונה שלופין הבין כמה רגשות הם דבר שלילי ומכוער ושאין לו כל צורך בהם בתור שרף. החזה שלו, שם היה אמור לשכון הלב האנושי שלו, התכווץ.

כולם אמרו שזה נפוץ, למרות זאת. תפקידם המקורי של שרפים הוא להפיץ אהבה ושלום, הרג הוא לא עיקרם ולא ממענייהם. נדיר השרף שלא ינהג ככה בפעם הראשונה שיראה את הגופה הראשונה שלו מונחת למולו, גם אם מקורה באביס או לא (למרות שהמקור של רובן חייב להיות באביס, אחרת לעניין לא היה פואנטה, היה מדובר בשרף מקולקל).

הממונה עליו אז הניח את ידו על כתפו והנהן לעברו, ועם חיוך על הפנים ובקול יפה ונחמד אמר; "עשית טוב, לופין."

אחרי הכל, מה שלופין הרג לא היה בן האנוש; זה היה האביס. האויב, הדבר שאם לא יפטר ממנו, ישמיד את העולם התחתון כפי שהם מכירים אותו. האמצעים שירתו את המטרה, לא משנה כמה מעוותים ומעוררי בחילה הם היו.

---

גם בעולם העליון, בגבולות הבטוחים לכאורה של עדן, לופין שמע על האביס. שרפים מרוסקים שירדו אל העולם של מטה וחזרו מעלה דידו בעולמם בחוסר אונים, מעונים מהרע והכאב. תחילה, הם לא הסכימו להוציא מילה מפיהם. גם הצורה שבה חזרו לא הייתה מוחלת או נעימה במיוחד לאף אחד, והם תמיד חזרו מטונפים מדם ודמעות ואפופי כאב, בקתדרלה של עדן.

עד שהצליחו לחזור לגבולות הבטוחים של העולם שלמעלה הם נשברו לרסיסים.

כשהם הסכימו לדבר, הם סיפרו על האביס, על הצדדים היפים והרעים בתהום האנושית, שמדרדרת את האנושות ותשבור ותהרוס אותה אם לא תשתלט עליה כמו שצריך.

הדברים שלופין ידע על האביס עד אז היו ספורים, למשל, שהאביס היה פשוט מילה אחרת כדי לתאר את השאול ושהשרפים מלמעלה ירדו לעולם התחתון כדי לעצור את ההתפשטות ההמונית שלו. אבל אחרי שסיפרו לו את הסיפורים הרדופים שלהם, הבין את המקור של הכאב מאחוריהם; הם סיפרו שהוא מתקיים בתוך בני התמותה, מסמל את הרוע והיופי הכל כך אנושיים ופשוטים שלהם. מכיל את החמדנות, תאוות הבצע, השנאה והכאב שלהם, כמעט מעין תיבת פנדורה אישית שכלואה בליבו של אדם. הם תיארו לו מלחמות, מותם של אנשים ושרפים הגונים רק למען השלום.

הוא לא רצה להיות מעורב בזה, לעולם. לופין לא רצה לרדת מעדן בשום פנים ואופן, אבל פקודה היא פקודה מסיבות מסוימות.

מדיו הזהובים של שלוחת עדן נלקחו והוא קיבל את מדי שלוחת ארץ; שחורים. דרגתו החדשה, עם זאת, בהקה בזהב בפעם הראשונה; זהוב בודד. הוא קיבל את הכוכב הראשון על כתפו. לא רבים זוכים לקבל דרגה על כתפם, ועוד בכלל - כוכב? עד אותו זמן הוא נותר עם שלושה פרחים כסופים, אבל זהו - הוא קיבל סוף כל סוף את הכוכב הראשון שלו.