האביס (MaleXMale)

|22| חולשה

למעלה: הצלצול של לורד^

(כן, זה שיר אמיתי, והשם שמופיע בסיפור אמיתי לחלוטיןXD - אתם תבינו עוד מעט למה אני אומרת את זה)

ואמג, אנחנו כבר על שלוש מאות הצבעות. תודה!

וווווודבר אחרון - עשיתי אאוטליינינג לשאר הפרקים של החלק הראשון והגעתי למסקנה שהחלק הראשון יגמר בין חלק 35 עד לחלק 37! אזזזז רק שתהיו מוכנים מראש, זה ייקח בערך חודש (שישה שבועות אם להיות מדויקים ממש), אבל אז החלק השני יעלה לפרסום (באותו יום בו החלק הראשון יסתיים יעלה הפרק הראשון של החלק השני, משמע, שני פרקים באותו יום, ושלושה פרקים באותו שבוע)P: כמובן, פרטים בהמשך!

~~~

פלאפונים הייתה המצאה תמוהה בעיניו של לורד. כלומר, הוא חיי את חייו בפשטות עד שגילה את פלאי הטכנולוגיה, הדברים שבני האנוש התחילו ליזום. היה לו מאוד קשה לתפוס מחשבים ישנים שיוצרו במאה העשרים או טלפונים שחוברו לקיר, אז פלאפונים? הם היו שיא הביזריות בעיני הכשף. אשטון הכניס אותם לחייהם. ולורד, שעדין לא הצליח לעכל מכוניות, לא התחבר יותר מידי למכשיר הקטן.

כן, הכשף לא הקפיד לענות לפלאפון שלו. הוא גם התענג למדי על הצלילים שאשטון ווידא בשבילו שיבקעו מהקופסה הקטנה והמוזרה כל פעם שמישהו... "התקשר" אליו, הוא יכל לשמוע אותם למשך שעות שלמות.

הבעיה, עם זאת, הייתה שקייזר לא סבל את המנהג הזה.

הו, כמובן - קייזר, השד של הרה, היה שד ממוצע למראה.

כמו ליי, השדה שהפכה את לורד, שיערו - שהגיע עד בערך קו הלסת שלו והוחלק בקביעות לאחור עם כמות מדהימה של ג'ל (מה שגרם ללורד לתהות אם למשרתיה של עדן היה קטע עם ג'ל) - היה שחור כפחם, ושני זרקורים אדומים שימשו לו כעיניים. היה לו עור חיוור, שהדגיש את הצבעים של השיער והעיניים בניגוד לליי, שהייתה אפילו יותר שחומה מהרה. שוב, ניתן לציין שבעקבות המוצא היווני שלה, הרה הייתה שחומה למדי.

המשרד של קייזר היה גדול ורחב ידיים. הוא שכן באופן נוח לחלוטין בקליפורניה, מאחר שהרה כפתה עליו את זה ממטרות נוחות. השד כמובן נכנע לדרישותיה, אבל לא עשה את זה בקלות. הוא דרש שכל דבר יוצב בדיוק באותו מקום כפי שהיה המשרד הקודם שלו, ששכן במעמקי דנמרק. לכן הרה השתדלה לעשות כמיטב יכולתה; היא הקפידה להשאיר את הווילונות האדומים באותן זוויות בדיוק, לדאוג שהחלון רחב הידיים יהיה באותו קוטר בדיוק, ושהסורגים השחורים יתעקלו באותה צורה. את שולחן המהגוני הגדול והמפואר שתמיד היה מלא במסמכים היא שיגרה, אם כי אולי מספר מסמכים אבדו בדרך, אבל קייזר אף פעם לא שם לב לזה. כמובן, הדיוקנים על הקירות - שתיארו את שטן לאורך כל חייו - היו חשובים כפי שהיה השטיח האדום, הכורסאות, הארון העמוס בקלסתרים, הכיסאות לצד השולחן וכורסאות העור עליהם ישבו בזה הרגע.