האביס (MaleXMale)

|18| ארצה

רק רציתי לומר לכם תודה ע נ ק י ת על מקום ראשון בפנטזיה! תודה, חברים⁦❤️⁩ זה היה לזמן קצר, אבל זה אמר הכל. הסיפור הזה ממש קרוב לליבי וכל מחווה כזאת משמחת אותי כל כך❤️⁩

~~~

יום המחרת הביא איתו שמש חדשה.

לורד היה באמצע קשירת שיערו כשהשרף משך הצידה את הבד בפתח המקום בו שהו בלילה. ממש במידיות, קרני השמש, שהשתקפו בשלג ובקרח, מילאו את המקום. מאירים כל פינה ופינה בחדר באחת.

השרף העניק לו מבט ארוך שרמז לו שהגיע הזמן לזוז, ובעודו עדין מתעסק עם סוגיות השיער שלו, לורד מיהר לצאת אחריו, אחרי שהעיף מבט אחרון במקום וסיכם שאכן, הם לא שכחו דבר.

הרה והאורקל נראו כאלה ששעות השינה הנוספות הקלו והטיבו עמן; השקעים מתחת לעיניה של הרה נעלמו. עם האישיות ההרפתקנית שלה, הרה תמיד הייתה זקוקה לשנת לילה טובה. מה שניכר שלא קיבלה מאז... הרבה לפני שמצא אותה. מיום ליום היא נראתה יותר ויותר עייפה, וזה אכן הטריד אותו לא מעט.

אבל זה הרגיש שמאחר שברגע שבו הרה ירדה מעל הפרק ברשימת הדאגות של לורד, דאגה נוספת דילגה לראש מעייניו; הפעם, השרף סירב לאכול. למרות ההצעות הבאות ונשנות של לורד, זה הסביר מספר פעמים שהוא לא הזדקק לדבר. עם זאת, הוא עדין היה כל כך כחוש ושברירי למראה, שזה לא מצא חן בעיניו של לורד כלל.

אמנם הוא מצא את לופין מושך, אבל עם כל זה בצד, השרף לא נראה טוב מתחת לבגדיו. בכלל לא. במקום להיראות רע, הוא נראה מדאיג. הצלעות שלו היו מובהקות לחלוטין והבטן שלו התעקלה קלות פנימה, למרות שהם אכלו זמן לא קצר לפני זה. זה גרם ללורד לשים לב ליותר פרטים; כמו הידיים והרגליים שאיבדו יותר מידי נפח, הפנים שלו, שלפתע נראו שקועות יותר.

המראה הזה היה מחריד בעיניו.

וכשנזכר ברגעים הספציפיים ההם, כשעיניו של לופין נראו רדופות וכשגופו רעד במחאה, זה גרם לקרביו כמעט ולרעוד בתגובה.

הוא היה כל כך רעב. בתור יצור שרגיל לאכול שלוש ארוחות ביום, המחשבה על לופין - במיוחד כשהוא נמצא במצב התזונה הנוכחי שלו - לא אוכל... גרמה לו לחוסר נוחות משוועת.

אבל הוא פנה לסיים את המנה שלו בחוסר שקט בכל מקרה.

---

הם עמדו בחוץ, רגליהם שקעו בתוך כל השלג ועיניו של לורד היו לכודות על האורקל, שעמדה ישירות למולו.

כשהאורקל הסבירה לשרף שהם יוכלו להגיע לפסגת ההרים המושלגים עוד לפני רדת החמה, בעיניו הבהבה שביעות רצון כל כך גדולה שלכמה רגעים, היה קשה לזהות אותו.

הכנפיים שלו היו שקועות בפנים כבר לזמן מה וכשפרש אותן באחת, ההבזק השחור היה כמעט ומהמם על הרקע הלבן. המראה היה כל כך מובהק בהשוואה לנוף המושלג, ולורד מצא את עצמו מוקסם מארבעת כנפיו האציליות והגדולות; הן התפרשו לאורך מרשים למדי כשפרש אותן, ממש כמו כנפי נשרים, כך שיכלו ממש ולעטוף את השרף. הנוצות שבהן היו גדולות ורכות למגע, מזכרונו של העמום לורד, והגוון שלהם פשוט היה שחור תהומי ומוחלט. זה היה יפהפה, לדעתו של לורד.