שאלום, חברים!
רק רציתי להדגיש שהתפרסמו שני פרקים שבוע שעבר, ושיתפרסם פרק נוסף השבוע, כנראה מחרD:
והלאה לפרק~
~~~
השרף פקח את עיניו בחדות. בחשכה הגמורה, הוא לא ראה דבר. החוש היחיד שלו שהצליח לפעול כמו שצריך היה חוש השמיעה, שנכון לאותו הרגע, התמקד בלבד באזעקה שנדלקה לה ורעמה ברחבי חדרו.
לקחו לו מספר שניות עד שקם בתנופה לישיבה. העיניים שלו התחילו להתרגל לעלטה ועצמים התחילו להיראות מוחשיים.
ידו של לופין גיששה בעיוורון אחרי האוזניה שלו, שהייתה מונחת בקביעות על השידה שהוצבה לצד מיטתו כל עוד לא הייתה עליו. כשמצא אותה, לחץ על הכפתור שהשתיק את האזעקה וענה לשיחת החירום במקביל לפני שתחב אותה לאוזנו.
"המושל," קולה של גונגהו מעבר לקו הזכיר לו את העובדה שהיא הייתה האחת במשמרת לילה. "אני צריכה אותך כאן בדחיפות."
"מה קורה?" ברגע שהבין במי מדובר, הוא משך את השמיכה מעליו, קם לעמידה, ניגש אל החלון ופתח אותו בתנופה, לא טורח להחליף בגדים או אפילו למצוא את המעיל שלו. כשגונגהו אמרה שזה דחוף, זה היה דחוף. אמנם הוא היה בטי-שרט רפויה ודקיקה, מכנסיים זרוקות ואפילו ללא נעליים... כן, הוא עדין היה צריך להזדרז. הוא חיבר את האזניה בקליפס אל קולר חולצתו כדי שלא תיפול בעת מעופו. ברקע, הוא יכל לשמוע את הקולות שבקעו מהצד השני של הקו; לפי כל הרשרושים והחבטות ששמע בבירור, היה קל להניח שגונגהו הייתה באמצע הקרב בעודם מדברים.
לשתי שניות הוא השתהה ועיכל את הקור שבחוץ לפני שקפץ מחוץ לחלונו ופרש את כנפיו בעודו באוויר, משנה מסלול בפתאומיות מהכיוון המוחלט שלו כלפי מטה - מטיסה מאונכת למאוזנת.
"אני בגינה הציבורית שליד - " לופין הבין טוב מאוד שהיא קטעה את עצמה וכנראה התחמקה... ממשהו. " - הרכבת בצפון העיר. האביס שהתמודדת מולו לפני כמה ימים. הוא פה. ו - "
לופין המתין לתשובה שלא הגיע וכיווץ את גבותיו שעה ששינה את מסלול הטיסה שלו, הקור החודר כבר מצא את דרכו אל עצמותיו ואדים יצאו מפיו שעה שדיבר, אבל הוא נשם עמוקות והתעלם. העיר הייתה כל כך שחורה בשעות האלה; שחורה משחור. הוא הניח שהשעה הייתה בין שתיים לשלוש לפנות בוקר; פנסי הרחוב היו הדבר היחיד שמנע ממנו להיתקל באיזה בניין במעופו. "גונגהו? את בסדר?"
"כן." היא התנשמה, לופין היה משוכנע שהיא מתמודדת עם היצור בעודה מדברת איתו. "רציתי לומר שגם הכשף פה."
למרות שדמות אחת וספציפית ביותר עלתה במוחו, לופין לא הרשה לעצמו לקחת את זה כמובן מאליו. "הכשף?"
"מדור חמישי," היא הסבירה, המילים נפלטות מפיה כחצי התנשמות. היה ניכר שהיא עייפה את עצמה כבר, והמחשבה על כך גרמה ללופין להידרך. "לורד אאורום."
YOU ARE READING
האביס (MaleXMale)
Fantasy•הושלם• בני האנוש הם יצורים עיוורים. מתחת לאפם ממש, ניצבים כל כך הרבה יצורים קסומים שזה פלא שהם בכלל לא מודעים להם. זאת מסקנה אחת מיני רבות אליה הגיע השרף לופין, שבילה כבר זמן מה בעולם האנושי. כששרף - משרת האל המכונף - יורד מעדן על מנת לשרת בעולם הא...
