חברים!
היוםםםםםם
אתם תקראו את העמוד ה150 ב"האביס"!D:
יאייייייייייי!
אני ממש ממש מקווה שנגיע לעמוד מאתיים לפני החלק השני, אבל היי, נגיע אליו בכל מקרה. הידדD:
~~~
לופין מצא את עצמו מתכווץ ללא כוונה תחת מבטו החוקר של השרף שלו. לדנטה היה מבט ממש חודר, והוא היה טורד שלווה, לעיתים. העיניים שלו היו גדולות באופן מוגזם, והצבע הזהוב שבהן הוסיף לחולניות הכללית שליוותה את מראהו של השרף העייף.
המושל בקושי הצליח להאמין שהוא נאלץ לנהל את השיחה הזאת עם דנטה, השיחה הכל כך שגרתית הזאת על ההתנהלות שלו, על העובדה שהשרף שלו שוב לא ישן, שוב לא מתפקד. זה החזיר אותו לימים כל כך... רגועים... שזה היה פשוט מחריד בעיניו.
המילים יצאו מפיו, ולופין בעצמו גילה לאט לאט שהוא כבר לא מאמין בהן יותר. בחסינות הבלתי נגמרת של השרפים, בחוסן של המערכת, בהגנת האל. בעובדה שזאת מערכת מושלמת שמורכבת מחלקים מושלמים.
אבל הוא המשיך לספר את הסיפור, לשקר, לפלוט שקרים על גבי שקרים בחוסר בושה.
בהתעלמות מהדרגות שהתנוססו על גבי הכותפות של מעילו והאחראיות השרועה על כתפיו, הוא שיקר.
ושיקר.
נשמע כל כך לא כן שלבסוף, כשעצר כדי לנשום עמוקות, הוא מצא את עצמו מצמיד את כפות ידיו הרועדות על השולחן בידיעה שאפילו הוא לא האמין לעצמו יותר.
השרף נשם עמוקות, עיניו גדולות גדולות, קוראות הכל, גורמות ללופין להרגיש חשוף ושברירי. "אני חשבתי..."
"כן?" לגרום למילים לצאת ביציבות מפיו הרגיש כמו אתגר גדול מידי, אבל איכשהו, הוא נשא בו.
השרף הטה את ראשו בצורה כה רובוטית שכנראה הייתה מוכרת ללופין לפני זמן מה, לפני שהמציאות וחלום הבלהות התפזרו זה בתוך זה, יוצרים בליל בלתי הגיוני בראשו. "...שאתה לא יכול להיות אנושי."
ליבו של לופין נפל מחזהו, התרסק על הרצפה והתנפץ בקול רעם, כמו כלי זכוכית מן השורה. הוא כמעט הקפיץ את המושל המעורער ממקומו, אבל זה התעקש להיוותר יציב ככל יכולתו. "איך עלית על זה?"
"אתה רועד כל כך," וזה נכון, הוא רעד כמו עלה נידף ברוח מנגד למבטיו החודרים. "אתה נראה כל כך שברירי..."
לופין בלע את רוקו בנוקשות. "מסתבר שאני יכול," הוא מלמל בשקט. "למרות שאסור לי."
"אני מצטער." אך לא הייתה כנות בקולו המכני של השרף, שום אנושיות. בניגוד אליו ואל גונגהו הוא התאים לתדמית המשרת המושלם.
אה, כמה לופין קינא בו.
הוא נשם עמוק, המרירות ממלאה את נימיו יחד עם החמצן. "אני מעריך את המחווה."
YOU ARE READING
האביס (MaleXMale)
Fantasía•הושלם• בני האנוש הם יצורים עיוורים. מתחת לאפם ממש, ניצבים כל כך הרבה יצורים קסומים שזה פלא שהם בכלל לא מודעים להם. זאת מסקנה אחת מיני רבות אליה הגיע השרף לופין, שבילה כבר זמן מה בעולם האנושי. כששרף - משרת האל המכונף - יורד מעדן על מנת לשרת בעולם הא...
