האביס (MaleXMale)

|7| פניו לשלום

אזזזזזזזזזזזז היי~ רציתי לומר לכם שיהיה פרק נוסף השבוע, ביום חמישי.

ובנוסף, הגענו לשלוש מאות צפיותD: אז תודה, חברים^_^

~~~

לורד לא היה בטוח שהוא תפס מה שקרה בגינה שמוקמה בדיוק מעלה לבית שלו בחצי השעה האחרונה. במיוחד לאחר שהשרפים נעלמו ורוב הסימנים שהעידו על המהלומות הסתכמו רק בגופה של בן האנוש על האדמה הקרה. למעשה, אפילו היד הכרותה של השרף נעלמה ואיתה גם כל הדם שהוא הקיז.

והוא בהחלט דימם לא מעט ועל כל כך הרבה חלקים מהגינה, שהכשף יכל כמעט ולהישבע שהוא האמין שהכל היה חלום אחד גדול.

לא משנה איך לורד חשב על השרף הזה, הוא בכנות לא הצליח לתפוס אותו. רגע אחד הוא נראה קצת אנושי בפעולות שלו, הוא מתנהג באנושיות, מנסה לעזור... ורגע אחד לאחר מכן הוא מולק ראשים של אנושיים. הוא בהחלט היה מפוזר לחלוטין.

אז כן, כל חצי השעה האחרונה הייתה בזארית במיוחד בשבילו. קודם כל; להתעורר לקריאות הקרב של האנושי לא היה נחמד. אחרי זה, לצאת אל הקור בבגדים מינימליים - אם כי לא כמו של השרף - היה די טראומטי בעונה הזאת, ועוד יותר בלילה. אחרי לחימה קצרה המושל נכנס בסערה והוא נוכח לראות שהשרף היה בבגדים לא פורמליים, מה שהביא אותו למסקנה ששרפים כנראה צריכים לישון, מה שלורד מעולם לא העז לשער - אחרי הכל, שרפים אמורים להיות אלוהיים. ו...הם צריכים לעשות דברים שבני אנוש עושים? הוא לא הבין את זה. זה אמר אז ששרפים נאלצו לאכול ולשתות? ואם כן, אז מה בדיוק?

ו...הוא לא ידע למה, אבל המסקנה הזאת גרמה למחשבה על שני השרפים אוכלים ב'מקדונלס' עם כל השריון והבגדים הפורמליים שלהם, והמחשבה הבזארית הזאת לא עזבה את ראשו משום מה. לא, היא לא הסכימה לעזוב את ראשו, למען האמת.

כל הקרב הפך לבליל אחד גדול ומבולבל בראשו. כשאיילין סוף כל סוף ניערה אותו ממחשבותיו, לורד הבין שהוא צריך לעשות דבר אחד; הוא צריך למצוא את השרף שוב ולשוחח איתו. כי אחרי ששניהם פעלו ביחד כדי ללכוד את האביס, ניצתה בו תקווה קטנה... שאולי הוא יוכל לגרום לשרף להפסיק להרוג ולנסות להסתכל מתחת לפני השטח.

כשהוא ואיילין סוף כל סוף התקדמו לעבר משכנם, לורד התחיל להרגיש את העייפות נוחתת עליו במכה. הוא שרך את רגליו אל השיחים - עייף מכדי להטיל כשף כלשהו שיטמון אותו היישר במיטתו - דרך על הנקודה הספציפית באדמה שהותירה לו להופיע היישר בסלון שלו, נתקל באשטון שהיה קשור לספה ולפתע נשטף בזיכרון שלו, קושר את אשטון - שהיה מאוד נלהב להצטרף ללחימה - אל הספה, מאחר שהוא בהחלט לא היה מוכן להילחם ועוד יותר לא היה מוכן להקשיב לו כמו שצריך. העיניים של השרף הצעיר היו שקועות והן נראו כמעט ואדומות מרוב כעס, השיער שלו היה מבולגן וניכר שהבגדים הזרוקים שלבש נקרעו קצת מהמאבק שלו בחבלים.