לופין לא היה רגיל לראות את לורד ככה.
כן, זה תפס אותו בהפתעה, אבל בהתחשב בעובדה שהיה רק בוקר - זה באמת לא השפיע עליו יותר מידי, לא ברמה שהוא הזדעזע לחלוטין. העיניים שלו היו ממוקדות יותר, חדות יותר. הלילה הקודם הוכיח את עצמו כמאיר עיניים ממש.
איכשהו לופין הצליח לנתב את מחשבותיו טוב מספיק כדי להבין את הכל בצורה ממש... הוא לא יכל להסביר את זה בדיוק. צורה בהירה? מובהקת?
מה שכן, אמנם המבטים המוזרים בהתחלה מאחורי עיניו של לורד לא גררו איתם דבר מהכיוון של לופין, אבל... הבכי הפתאומי הרעיד אותו.
לופין בכה מספר פעמים למולו, נשבר מספר פעמים, אבל כשלורד פרץ בבכי זה היה פשוט... מוזר. זה פשוט לא היה שייך לפנים שלו, לא היה אמור לעמוד בעיניו. על פניו של לורד היה אמור להיות החיוך התמידי והברק בעיניים. אז, לראות אותו ככה... זה צבט את ליבו.
וכן, זה הכביד על לופין, ללא ספק... אבל איכשהו, משהו באחורי ראשו חידד וצעק לעברו להיזהר, צורח.
ולופין נשען לעברו ועטף אותו, אבל בראשו הבהבה נורה.
...זה היה הוא, היה קל להניח. זאת הייתה הסיבה שלורד נתן לו את המבט הזה. הוא לא יכל להסביר באמת את הצורה בה הסתכל עליו, אבל לו אתמול ללורד היה חום במבט שלו, הפעם היה מעורב בו חשש. כאילו הוא מפחד להעיר מפלצת ישנה, אבל דואג לה באותו הזמן.
ידיו עלו ועברו בשיערו של לורד כשזה התפרק בזרועותיו, אבל המחשבות הקודרות ריחפו במוחו, יודעות.
"יש לי משהו לומר לך, לופין." הוא פצה את פיו ואמר בשקט, אף סימן לבכי לא ניכר בקולו, אבל לופין כבר יכל לחוש איך הדמעות שלו כבר חודרות מעבר למעטה הבד של החולצה שלו.
"ממ?" לופין ניסה להישמע נונשלנטי, אבל הגוף שלו היה מאובן וכאוב.
"משהו נורא." הוסיף לסנן.
"כן?" הוא גמע את רוקו בכבדות, מתעסק במראה שיערו של לורד למול עיניו בתקווה שהחרדה שקוננה בחזהו והקפיאה אותו מבפנים תתבשר כלא גרועה כפי שחשב. אך עם זאת, השרף ידע ישירות; לורד נשא בפיו את התשובות לדם השחור בעורקיו.
והוא המתין לתשובה, ולורד לקח את הזמן, הנשימות שלו כבדות ופעימות ליבו - שלופין שמע היטב - היו מהירות להפליא.
"האביס... הוא נמצא בתוכך, לופין." לורד לחש באוזנו לבסוף, גורם לידיו לקפוא ממלאכתן. "הוא חי דרכך ומופץ לעולם... בגלל שאתה פה."
כל גופו פשוט הפסיק לפעול ברגע ששמע את החדשות.
"אני מצטער כל כך ש..." ולורד המשיך לדבר, אבל ללופין קולו נשמע כמו גיבוב של שטויות; שטות מעל שטות, מצטברות יחדיו לכדי בלבול תהומי אחד גדול ולא קוהרנטי. ידיו של לופין נשמטו לצדדים שעה שהוא טבע מתחת למים, והכל באמת התרחש למעלה. הגוף הדואב שלו? הוא היה מעל למים. הפיצוץ הלא הגיוני בחזה? זה היה בחוץ. הדברים שלורד אמר, שאולי היו מסבירים הכל? הם לא התקיימו בתוך המים בהם הוא שקע.
YOU ARE READING
האביס (MaleXMale)
Fantasia•הושלם• בני האנוש הם יצורים עיוורים. מתחת לאפם ממש, ניצבים כל כך הרבה יצורים קסומים שזה פלא שהם בכלל לא מודעים להם. זאת מסקנה אחת מיני רבות אליה הגיע השרף לופין, שבילה כבר זמן מה בעולם האנושי. כששרף - משרת האל המכונף - יורד מעדן על מנת לשרת בעולם הא...
