האביס (MaleXMale)

|21| גישוש בחשכה

כשהכשף מצא את עצמו מתבונן לעבר השמים, על הנקודה האחרונה בה ראה את השרף לפני שזה נעלם מטווח ראייה, הברכיים שלו עדין היו שעונות על הרצפה... רק שהפעם, במקום יציבה ישרה, הוא כמעט ונפל על האדמה מרוב הלם טהור.

ברגעים ההם ספציפית, שום דבר לא חצה את ראשו, הוא היה פשוט ריק, ריק לחלוטין. מרחב אחד גדול וחסר תועלת בין שתי אוזניו. כל מה שעבר בגופו היה מלא בלופין; אלו היו תחושות מהממות שדגדגו את גופו, מלטפות את עורו, מחממות את ליבו. כל התחושות האלו התחברו ביחד לכדי שלם, פאזל אחד וגדול שהיה לפתע מובן מאליו - המחשבות והתחושות כלפי השרף עד הנקודה הזאת בדיוק, המשיכה, המגננה. העובדה שלראות אותו בוכה, שבור וכואב כששרף אותו ריסקה את ליבו, שהחיוכים שלו העסיקו את מחשבותיו הרבה אחרי שנמחקו מעל שפתיו - השפתיים שלורד נישק.

מה עוד זה יכל להיות חוץ ממשיכה? רצון? שאיפה? והוא לא יכל לשים את האצבע בדיוק על איפה ולמה, אבל הוא פשוט רצה.

ברגעים ההם בהם פיו היה מנגד לזה של לופין, הסיפוק הטהור שהתפשט ברחבי גופו אמר לו בבירור כמה הוא הכחיש את מה שהיה ברור כשמש.

ולורד היה קרוע בין שתי הבחירות המובנות; התענגות על העובדה שהדבר ששאף לו כל כך הרבה זמן פשוט הוגשם באחת, או בעתה על גורלו הלא ידוע של השרף שלו.

הוא התרומם בכבדות על רגליו, בתחושה שהאדמה עליה נחות כפות רגליו לא יציבה. כשהסיט את עיניו לעבר הכניסה, הוא ידע שלא הייתה רחוקה, אבל כל גופו חש כבד, לפתע. הוא העדיף להקיש על הטבעת שלו, כן.

שיגור, תחילה, תמיד גרם לו לחוש סחרחורת - העובדה שהוא התפרק לגורמים הבעיתה אותו והכאיבה לראשו, והתפיסה של מקום חדש לחלוטין גרמה לו להרגיש מעורער. עם השנים, ההתפרקות הזאת הביאה איתה תחושה מנחמת ומדגדגת, אפילו חמימה. לכן, למצוא את עצמו בסלון שלהם אחרי השיגור הביא עמו סוג של הקלה. הוא פלט נשימה עמוקה לפני שהעיף מבט לעבר שולחן האוכל. רק הרה, הפעם. אף אחד משלושת האחרים לא נראה באופק.

"נפתרים ממנה?" שאל בטון קליל שהיה כל כך מעושה לאוזניו לאור כל מה שקרה. עם זאת, הוא הקפיד לשמור על ההצגה ומצא את עצמו מעווה את פניו לאור הריח המחריד של עשן שבקע מכיוונה.

"כן." הרה אמרה בשקט, עיניה סוקרות את פניו של לורד לפרטי פרטים לפני שקצוות שפתיה עלו קלות כלפי מעלה, מסביב לסיגריה שלה, שהיא לא טרחה להוציא מפיה כשדיברה; "אני רואה שאתה נפתרת ממנו?"

השרף כיווץ את גבותיו בתימהון, ניגש למולה. "מה זה אמור להביע?"

"אתה יודע שכשעושים דברים עם הפה לאורך זמן הוא מאדים?" שאלה בכל כך הרבה שעשוע שזה גרם ללבו ליפול באחת מחזהו אל הרצפה, ידה עולתה לעבר פניה וטפחה קלות, כשלוש פעמים, על קצה שפתיה. "ושזה ממש ברור איתך כי יש לך עור רגיש?"