יו!
אז הודעה נחמדה - החל משבוע הבא, העדכונים של "האביס" יעלו בימי שני ולרוב גם בימי חמישי^^ אלה מכם שקוראים את "הזן העליון" - העדכונים יתחלפו, והפרקים של ה"הזן העליון" יעלו בימי שלישי במקום בשני, מסיבות אישיות.
ולפרק~
~~~
עברו כשלושה לילות בדרכים עד שאחר צהריים אחד, הם הצליחו למצוא את הכפר הראשון בשורה של, לדבריה של האורקל, חמישה כפרים שילוו את דרכם. הכפר שהכיל חיקוי אמברוסיה, עם זאת, היה הרביעי... ממש לקראת סוף הדרך.
הם הספיקו לשוחח רבות עם האורקל בדרכים, שניהם היו איתה למשך שעות ממושכות מהימים, למרות שבלילות, זו נעלמה במסתוריות ולא טרחה להסביר לאן פניה מועדות.
עם זאת, היא תמיד הספיקה להעביר מסה גדולה של מידע. לדבריה, בין השבוע לשבועיים הבאים שלהם בדרכים, הם היו צפויים לעבור ממזג אוויר מדברי אל אקלים שכמעט וגובל בקוטבי שלא ירפה עד שיעזבו את המקום.
ושם, בגבעות ההרים המושלגים, הם ימצאו את השער, שיפתח בפניהם ברגע שיעניקו לו מנחה.
עם כל סלידתו של לורד מפני מזג האוויר המדברי... הוא לא היה בטוח לגבי איך יתנהלו עם מזג האוויר החורפי, ולא נלהב יותר מידי לאבד את האקלים המוכר, שידע כבר איך להתנהל איתו.
עם זאת, הוא היה אסיר תודה ברגע שהגיע לכפר הראשון. אחרי ימים רצופים במדבר הפתוח, הדבר היחיד שיכל לחשוב עליו לא נמנה עם אוכל ומים - שני הצרכים האלה היו מסופקים די והותר - אלא על העובדה שאם יבקש יפה מספיק, הוא יקבל מקלחת.
מקלחת.
הו, אלוהים. מקלחת. לורד הסריח כל כך, אפילו הוא עצמו יכל להריח את זה, וזה היה בלתי אפשרי שלא לשים לב אל הצחנה שסבבה אותו.
ועם כל הכבוד לחוסן השרפי, גם לופין התחיל לקבל ריח זהה. אמנם באיחור, אבל שניהם ביחד הריחו כמו בית קברות. זה לא היה נאה, זה לא היה נעים, וזה לא היה כיף בכלל.
"אתה נראה כאילו אתה עומד לבכות מאושר, כשף." העירה האורקל בעוקצנות ברגע שעיניו של לורד נוכחו באמת לראות שיש ציוויליזציה אמתית שם ברקע; גבולות הכפר הפכו יותר ויותר ברורים, ולורד יכל לראות בבירור מבנים מבוססים, לבנים ומרצפות. זה היה מוזר, בהתחשב בעובדה שהם היו באמצע המדבר, אבל הוא למד שהמקום היה מוזר מידי בשביל שיעלה ספקות מסוימות בנושא. בלי קשר, הלב שלו פרפר בהתרגשות לאור המחשבה על המקלחת הקרבה. הוא שמע קודם לכן מהאורקל על כך שהכפר באופק, אבל חלק בו לא באמת האמין לה.
"אני עשוי." הוא השיב בהתלהבות לפני ששקל לפתוח בריצה, ואז שוב... נזכר כמה עמוק היה החול.
כן... הוא התמודד עם הליכה מהירה.
כשהעיף מבט לעבר השרף, זה לא נראה כאילו דבר הפריע לו או שימח אותו לחלופין. למעשה, הוא היה מאוד... חד גוני. כהרגלו.
YOU ARE READING
האביס (MaleXMale)
Viễn tưởng•הושלם• בני האנוש הם יצורים עיוורים. מתחת לאפם ממש, ניצבים כל כך הרבה יצורים קסומים שזה פלא שהם בכלל לא מודעים להם. זאת מסקנה אחת מיני רבות אליה הגיע השרף לופין, שבילה כבר זמן מה בעולם האנושי. כששרף - משרת האל המכונף - יורד מעדן על מנת לשרת בעולם הא...
