האביס (MaleXMale)

|29| משמעות

פאקינג חמש מאות הצבעות, אתם מדהימים⁦❤️⁩

מה שכן, רק רציתי להצביע על זה שיש לנו כריכה חדשה ערוכה לחלוטין ואני גאהD:

~~~

צעדים.

צעד ועוד צעד, עוד אחד -

לא, אלה בהחלט לא היו צעדים, כשחשב על זה. אלו היו תנועות כנפיים. תחילה אלו נשמעו כמו צעדים, אבל כעת הצליח להבדיל, לשמוע את התנופות, את הנוצות הרוחשות באוויר, את העוצמה.

מעטפת קרח עטפה את ליבו של לופין ועיניו עלו ישירות מעל השולחן שלו אל הדלת, הוא יכל לשמוע את הצלילים, מתקרבים ישר אל מפתנו. או, זה לא היה מטעה כלל, הדלת למשרדו הייתה האחרונה במסדרון, שהיה ארוך מאוד.

ו...מספר יחיד של יצורים יכל לטוס ברחבת המשרדים בכל כך הרבה עוצמה, שגרמה לכל גופו להידרך, מספר יחיד של תנועות כנפיים יכלו להדהד כך, בצורה שהרעידה אותו קלות.

....ולו רק יצור אחד יכל לטוס בצורה הזאת, רק יצור אחד יכל לגרום ללופין להרגיש שכל העולם חרב עליו במכה. הוא השתדל לנשום עמוקות ולהירגע, אבל המתח התפשט בגופו, חודר.

יום אחד אחרי שהוא עזב את לורד ואמר לו שיחזור. זה כל מה שנשאר, אה?

הוא לא הספיק לעשות את הכל, הא?

המושל לשעבר שמט את העט שבידו והניח לכנפיו להרים אותו ממקומו, רגלי הכיסא נמשכות קלות אחורנית בתגובה. הוא ניצב לצד השולחן, אצבעותיו מתופפות בחוסר שקט על העץ.

והמושל העיף מבט אחרון מסביבו.

על השולחן, על הדפים מעליו. המחשב המכושף, הארון הקטן. יצירות האמנות על הקירות, השטיח על הרצפה.

ולבסוף... על הדלת, שנקישות בקעו מצידה השני.

מנסה לא לרעוד, לופין כחכח בגרונו ואמר בקול; "כן, הנציב."

הדלת נפתחה, חושפת את דמותו הכמעט ומלכותית של השרף מאחוריה. לבוש במדים שחורים זהובים, הדרגות שלו בהקו בכסף ובזהב, מאחר שהיה שייך גם לשלוחת עדן וגם לשלוחת ארץ תת. פניו היו צעירות כשל לופין, למרות שגילו היה עשוי להיות כפול ואולי אף משולש משלו. פניו צוירו לכדי הבעה חתומה - פה מתוח לקו דק, עיניים רגועות ושקטות, כשוחרות לטרף. שיערו השחור והקצוץ היה מסודר למשעי על ראשו - אף על פי שלא היה מגולח (אם כי מעל פניו היה רק מעטה זיפים דקיק), כפי שהדרגות הגבוהות יותר הקפידו לא לעשות.

"מושל," אמר בשקט, קולו החרישי לא רועם יותר מאשר לחישה עדינה בלבד. עיניו הבהירות, כמעט לבנות, סקרו את פניו של לופין.

מבלי להוסיף מילה, השרף מצא את עצמו יורד על ברכיו, כמעט ומונחת על הרצפה. הכנפיים שלו כמעט ולא תפקדו כשהנחו אותו אל האדמה, ורגליו נרעדו תחתיו. זה לא היה הנציב או נוכחותו, לא, זאת פשוט הייתה... החולשה שלו.