יו. אז הנה אנחנו... זה הסוף!
זה הפרק האחרון של החלק הראשון מתוך ארבעה, ואני כל כך גאה שהגענו לפה בגלל שזה סיפור... כל כך חשוב בשבילי. שוב, החלק השני נקרא "האביס; על הקצה" והתפרסם ממש לפני כמה שניות.
אז קודם כל, תודה, תודה שליוויתם אותי ואת הדמויות עד עכשיו, שהצבעתם, שהגבתם, שצפיתם. זה אומר המון.
למעלה יש את שיר הנושא שבחרתי לחלק הראשון, ווווווואני אשמח אם תשמעו אותו, כי הוא מאוד מתאים לכל הרוח של הפרק האחרון.
מקווה שתהנו מהפרק האחרון ויותר מאשמח לראות אתכם בחלק השני - התמונה של הכריכה נמצאת בסוף, ככה שבלתי אפשרי לפספס:)
בנוסף, פרק "דברי המחברת" או הקדמה כלשהי מפי יתפרסם בקרוב, אז אל תיבהלו.
תודה רבה!3>
~~~
כשהבוקר הגיע, בצער רב - הציפיות של לורד התגלו כנכונות.
השינה שלו הייתה מאוד סתורה, מעורערת. הוא שקע בה ונמשך ממנה לחלופין על ידי התנועות הקטנות של לופין לצידו, שהשינה שלו הייתה סתורה ונוקשה. הוא נשמע חסר מנוח גם כשעיניו היו עצומות וריסיו הארוכים מוגפים.
הם היו בסדר בסך הכל במהלך הלילה, עם זאת. לופין היה קרוב אליו, חום גופו גבוה כהרגלו ברמה שלא גרמה ללורד להתחרט על ההחלטה שלו לא לאסוף עדיין את בגדיו.
הבעיות האמתיות התחילו עם בוא הבוקר, אפשר לומר ש...התעוררו אז.
---
לורד התעורר בפעם החמישים ומשהו, נושף משהו לא מובהק מבין שפתיו. הוא לא חש בדבר חריג, למעשה, אבל... משהו היה מיוחד באופן יוצא דופן בפעם החמישים ומשהו הנ"ל - היא הייתה יוצאת דופן בצורה מובהקת. חוץ מכאב הראש הבולט והעיניים הצורבות שקיבל לרווחה ובאהבה בעקבות ימים צרופים של חוסר שינה, הפעם, היעדר החום של השרף לצידו היה מובהק כפי שהיו מובהקים קולות הרשרוש ברחבי החדר. הוא יכל לשמוע את תיפופי הרגליים היחפות על הרצפה והצורה בה הבגדים השתפשפו מנגד לרצפה שעה שלופין הרים ולבש אותם בזה אחר זה.
לולא העמיד פני ישן, היה זוקף גבה בחשש.
כשזה התיישב בכבדות על המיטה, רק אז לורד הניח לעצמו לפקוח את עיניו. תחילה, לפתח קטנטן ומהוסס, אבל הוא פקח אותן לרווחה ברגע שהבין שלופין סובב את גבו אליו, בוחן את הסיטואציה; לופין היה לבוש לחלוטין וכעת, לפי הצלילים ששמע, כנראה גם נעל את נעליו, מה שכנראה אמר... דברים לא טובים.
עיניו של הכשף ליוו את התנועות החדות בצער, ההבנה המתסכלת חלחלה לאיטה. הוא הסתובב על צידו ונאנח, מכחכח בגרונו בכבדות אם כי קולו נותר עדין בוסרי מהבוקר הצעיר; "אתה חושב שאתה יכול לעשות את אותו הדבר פעמיים?"
YOU ARE READING
האביס (MaleXMale)
Fantasia•הושלם• בני האנוש הם יצורים עיוורים. מתחת לאפם ממש, ניצבים כל כך הרבה יצורים קסומים שזה פלא שהם בכלל לא מודעים להם. זאת מסקנה אחת מיני רבות אליה הגיע השרף לופין, שבילה כבר זמן מה בעולם האנושי. כששרף - משרת האל המכונף - יורד מעדן על מנת לשרת בעולם הא...
