האביס (MaleXMale)

|16| גווע

אז, חברים. אני יותר משמחה להודיע שהיום אתם עומדים לקרוא את העמוד המאה של "האביס"! זה לקח גם אותי בהפתעה, הגענו לשם מהר יותר משחשבתי! אז לרגל המאורע רציתי קצת לעדכן את מי שלא מודע: "האביס" עצמו עומד להיות פרויקט ע נ ק י, כל כך ענקי שהוא כנראה לא יגמר השנה (אם כי אני מתקדמת אתו מהר משחשבתי אז אני לא יכולה לומר בדיוק, אבל כל חלק כנראה עומד לכלול בין 30-60 פרקים). זה החלק הראשון מתוך ארבעה חלקים באופן כללי. בניגוד לשאר הסיפורים שלי, המיקוד עומד להישאר על אותן דמויות ראשיות, אז הסיפור של לופין ולורד ארוך משניתן לחשוב^^

שוב, שני פרקים שבוע שעבר ושני פרקים - כנראה - גם השבוע. הוריי.

יאללה לפרק~

~~~

היומיים בהם היה שקוע בעלטה היו מבולבלים לחלוטין בראשו של לופין. הדבר העיקרי שהשרף ידע בוודאות היה שהתעורר מספר פעמים, אך לא זכר בדיוק מה הוא עושה או מה קורה מסביבו. הוא זכר חלקים רצוצים משיחות, קרעי משפטים ו...סצנה אחת ספציפית.

בראשו היה חרוט רגע אחד ומעורפל לחלוטין בו פניו של לורד היו ממש קרובים לשלו והחזה שלו התכווץ ממש מסביב ללבו. אבל... היה בו חלק שנטה להאמין שהזה את הסצנה המדוברת. היא נראתה מאוד ברורה, מצד אחד; השיער של לורד, הפנים שלו, הריח הטבעי שהיה מהול בריח המדבר והחול, הנשימה שלו על פניו... מצד שני... למה לו לעשות את זה? זה היה פשוט מוזר.

אבל כשהחלו לצעוד שוב, מעייניו של לופין נטשו את התעסוקה המהממת בכשף, שהיה פשוט גורם גוזל אנרגיה שלא הצליח לשים עליו את האצבע שלו כמו שצריך, וחלפו באלגנטיות אל החור הענקי שהתפתח בבטן שלו. ככל שהמנהרות הפכו קרות יותר ויותר, וסימלו על כך שהם הגיעו למקום צפוני יותר וקרוב יותר למטרתם... כך לופין הפך רעב יותר.

העובדה שלורד העלה אותו באש אמנם צברה ללופין עוד זמן וריפאה את פצעיו, אבל לופין לא הרגיש חזק לחלוטין, לא. לופין היה זקוק לאוכל. אמברוסיה, אם להיות מדויקים.

והדבר היה דומה גם במקרה של לורד, הרה והאורקל. האורקל דאגה לצידה משותפת מראש - שחילקה, למרבה ההפתעה. לופין היה משוכנע במקום כלשהו שזו תקפיד לדאוג רק לעצמה - אך זו נגמרה כעבור שלושה ימים, וכעת, השלושה נותרו יומיים שלמים ללא כל מזון.

לפתע, הם הבינו את לופין - שהדבר היחיד שעשה בשבועות האחרונים היה למלא את קיבתו במים - הרבה יותר משהיו שמחים לעשות, כנראה.

לכן, חמשת הימים מלאי ההליכה שלהם היו מלאים ברצון מאוחד של כולם לצאת מהמנהרה אל מקור מזון כלשהו. למזלו של לופין, המנהרות לא הצטלבו עם שום כפר נוסף, אלא הובילו ישירות אל הרביעי. לכן הדבר לא יצר אינטרסים מנוגדים וכולם היו מלאים ברצון להגיע לשם.