ליבו של לופין היה כבד. לא, לא באופן הלא מוחשי, המטאפורי, הרגשי... אלא פיזי. הוא יכל להרגיש איך ליבו שוקע ושוקע, הופך לאבן חסינה וכבדה שכמעט וחנקה אותו מבפנים והקשתה על הריאות שלו להיסגר מסביבו.
אבל הוא הקפיד להתנהג כשורה, במיוחד כשהעד היחידי שלו היה הכשף, מכולם. המושל לא סמך עליו, הוא לא אהב את העובדה שהוא נותר לבד במחיצתו ובמיוחד שלא רצה למצוא את עצמו לבד בסביבתו יותר מידי זמן לנוכח העובדה שהאביס קרן הסתובב ברחובות והתחיל לזרוע הרס בקרב השרפים שלו.
בכל מקרה, כן, הוא יהיה בסדר, זה לא היה אפילו נתון בשאלה. אבל הכאב החד הזה שבקע ממעמקי חזהו מנע ממנו לתפקד בצורה הכי טובה ויעילה שלו, וזה לא הפתיע אותו כלל. אז כן, הוא קם ונע קצת בסרבול, אבל זאת הייתה תחושה שהוא היה צריך להתמודד איתה אם הוא רצה להמשיך לתפקד כמושל, מה שהיה קריטי מבחינתו.
הוא פנה לחלון בכל מקרה, פתח אותו לרווחה ופרש את כנפיו. עצמותיו השמיעו קול פריקה, ממש כאילו הן חרקו לפתע. לרגע, הוא יכל רק לכווץ את גבותיו ולהעיף לעברן מבט; לא, הן נראו בסדר לגמרי.
לופין השתהה לשני רגעים לפני שקפץ מהחלון והחליט שלפני שהוא יכנס לקרב באחת הוא חייב להבין מה שקורה קודם לכן. מה שהוא ראה מהחלון לא הספיק לו, והוא החליט שלעשות סיור בסיבובים יהיה מוטב. עיניו השקיפו כלפי מטה, על השרפים שלו והאביס במקביל. האביס המשיך להרחיב את הגבולות שלו על פני האדמה והשרפים ניסו אנושות לטוס מעליו ולמצוא את הליבה שלו; מרכזו של האביס, שהיה אפשר לגשת אליו רק אם היצור הניח לצורה שלו להשתנות בקביעות, מה שקרה באותו רגע בדיוק. לצערם, אלה שהיו קרובים מספיק נמשכו אל תוך האפלה בעזרתם של הכבלים החשוכים שבקעו מהאביס.
היה קשה לסקור את הכל מלמעלה, אבל מה שכן, נראה שככל שהוא התקרב אל האדמה, כך המקום נראה אפל, חשוך יותר ולא קשור כלל לעיר שמסביב; הוא נראה כמו חור שחור באמצע שום מקום.
בני האנוש, עם זאת, נותרו חסרי מודעות לחלוטין למתרחש. האביס לא השפיע עליהם כלל. הם עברו דרכו, הלכו מעליו ונעו בחופשיות ברחובות, ללא צל של דאגה על פניהם.
ללופין לא היה שמץ מה הוא תכנן, אבל הייתה לו תחושה עזה שזה לא עמד להיות משהו טוב.
כשהסיט את עיניו כדי להמשיך לסקור את האדמה מתחתיו, לפתע נתקל בגלים של שיער אפור. כשהרים את עיניו, הוא ראה את הכשף האחד והיחידי ששילב את ידיו לצידו. הוא הוקף בהילה הסגולה הסטנדרטית, מעיל הכשפים שלו ושיערו נעו עם גלי הרוח. "אתה חושב שאני אתן לך ליהנות לבד, מושל?"
"אני לא חושב שאתה חושב שאני יכול ליהנות."
לורד נחר בבוז לפני שעיניו בהקו והאור הסגול התחיל לעטוף את גופו ללא היכר, זורח בעוצמה הרבה יותר חזקה מקודם לכן, כך שההילה הסגולה שלו גרמה לו להיראות כמו רוח. "שרפים."
YOU ARE READING
האביס (MaleXMale)
Фэнтези•הושלם• בני האנוש הם יצורים עיוורים. מתחת לאפם ממש, ניצבים כל כך הרבה יצורים קסומים שזה פלא שהם בכלל לא מודעים להם. זאת מסקנה אחת מיני רבות אליה הגיע השרף לופין, שבילה כבר זמן מה בעולם האנושי. כששרף - משרת האל המכונף - יורד מעדן על מנת לשרת בעולם הא...
