האביס (MaleXMale)

|30| עולה בלהבות

צרחה אחת ארוכה ניערה את לורד משנתו במכה אחת חזקה.

מדור חמישי מעולם לא פקח את עיניו כל כך מהר. ליבו בקושי הספיק לקפוא בחזהו והוא כבר מיהר לקום לישיבה. ראשו ניסה לעמוד על מיקום הצרחה, שהמשיכה להדהד ברחבי הבית - גבוהה, צווחנית... איילין, כמובן.

ברגע שהבין שהיא הדהדה מכיוון המטבח, ללא מחשבה נוספת, פשוט פירק את עצמו לחלקים קטנטנים. זה היה לא נעים במיוחד בעקבות העובדה שהתעורר בזה הרגע, אבל הא, מה לא עושים בשביל הכשפים שלו, הוא הניח?

הכשף נחת על רגליו בערעור ברגע שנוצר מחדש, המראה למולו גרם לו... פשוט לבהות באטימות כדי לעכל את הסיטואציה כמו שצריך.

מצד אחד, איילין שנעזרה במחבת - שעליה היו ביצים מבעבעות, אגב - שהעיפה באוויר בעזרת הבזקים כסופים. מצד שני... העוזרת של לופין?

עיניו העייפות של לורד בקושי נפתחו כראוי, אבל כן, זאת הייתה היא בבירור; השיער השחור עם הקצוות הוורודים סגולים, העיניים הוורודות הגדולות, שריון המלחמה הכבד שעטתה מעליה והמבט האטום והשרפי בעיניים... כן, זאת בהחלט הייתה היא.

וניכר שלקח לאיילין קצת זמן להבין את זה, אבל ברגע שהדבר קרה הצרחות שלה שככו באחת, והקסם שלה התחיל להתעמעם מסביב למחבת. כדי למנוע נפילה דרמטית, לורד הניף את ידו ובאבחה סגלגלה, הכישוף שלו עטף את המתכת והנחה את המחבת בבטחה אל הכיריים.

אחרי שהצליח להשתלט על עצמו ועל הלב השורק שלו מספיק כדי להבין מה היה המצב בדיוק, איפה הוא היה, ושאף אחד לא באמת היה זקוק לשום עזרה, לורד נאנח. הוא פלט נשימה עמוקה ומלמל במה שהיה בין תסכול ליאוש גמור; "למה לעזאזל צרחת?"

הקול של איילין עדין היה מעורער וגבוה מהרגיל כשדיברה. "כי אף פעם לא בא לפה אף אחד לא מוזמן, זה קריפי בטירוף!"

לורד גלגל את עיניו בספקנות, מעניק לה מבט מזלזל ומתעלם מהעובדה שריח שרוף ולא נעים חלחל מהכיריים והגיע לנחיריו. "מה עם פיית' והרה? הן כל הזמן צצות פה באקראיות."

"זה לא נחשב," קולה חרק כמו זה של נער מתבגר. היו לה את הקטעים האלה, שהפכה ממש צעירה פתאום, כמו ילדה קטנה. לורד לא ידע אם הוא מקנא בשקט המפעים הזה או פשוט מבולבל מהתופעה. "לא כשיש מישהי עם שריון מזורגג שני סנטימטרים ממני."

הכשף יכל רק לגלגל עיניים לפני שבאבחה של אצבעו, כיבה את הכיריים, שהריח הבוקע מהן הפך כבר בלתי נסבל בעליל. הוא עמד לפתוח את פיו ולומר משהו על המלודרמטיות של הכשפית ושלאורך השנים היא בהחלט לא הזדקנה, לא מנטלית, לפחות. אבל... "יש לנו בעיה, מדור חמישי."

טוב, אולי היה חלק בלורד שפחד להתייחס לשרפית. למען האמת, החלק הזה הזהיר אותו בהתלהבות מפניה, מפני הבשורות שנשאה בפיה והסיבה שזה לא היה לופין שעמד שם, למולו. בתנועות כמעט ומאובנות, עיניו סוף כל סוף נשאו אליה, סוקרות את סבר פניה החמור.