האביס (MaleXMale)

|33| מגשש

חדשות מדהימות!

מעתה והלאה - עד שאגדיר אחרת - "האביס" יתפרסם שלוש פעמים בשבוע! לכן, הלו"ז משתנה והימים הם ראשון, שלישי, וחמישיD:

שבוע הבא אתם מצפים ל א ר ב ע ה פרקים. פרק 35 בראשון, פרק 36+הפרק הראשון של החלק השני בשלישי, ופרק 2 בחמישי!

וווווווווכן. החלק החדש עתיד להתפרסם ממש בקרוב אז פשוט קחו את זה בחשבון, הוא יתפרסם ממש כמה דקות לפני פרק 36~

~~~

קודם כל, לורד המופתע ניגש אל המיטה שלו והתיישב בכבדות, עיניו נותרות נעוצות למעלה. הוא ידע, לופין כבר היה רחוק. זה היה מיותר, כל עצם ועצם בגופו אמרו לו את זה. הלב שלו נמחץ ושקע מטה, היישר במורד גופו.

אז, פיית' והרה, כמעט בריצה. שתיהן נבלמו בכניסה אל חדרו, עיניהן קפצו אוטומטית מעלה - בדיוק ברגע בו לורד השפיל את מבטו לעברן. האורקל והכשפית הסתכלו בפליאה לעבר מקור הריח העז, ולורד מצא את עצמו תוהה אם אלה הגיעו בגלל הריח השרוף שאפף את האוויר, או שמא לאורקל היה חיזיון מאוחר מידי.

האדמונית הסתכלה מטה קודם, עיניהם הצטלבו והחום שלה ממש ודלף לעברו יחד עם רכות שהיה חייב לקשר לרחמים. כנראה שההבנה הכתה בהרה, כי עיניה ממש וזינקו מעלה שוב.

מבלי לומר מילה, זו ניגשה אל המיטה והתיישבה באותה כבדות לצידו. עיניה ירדו סוף כל סוף מהתקרה ועברו לסקור את פניו של לורד. פיית', עם זאת, התחילה לשוטט הלוך ושוב ברחבי החדר, בחוסר מנוח, סוליות נעלי הבית שלה יוצרות קולות שפשוף כשפגשו ברצפה. דממה השתררה בחדר, כמעט רועמת. לורד יכל להרגיש בעיניים הנעוצות בו ובחר להתעלם.

הוא פשוט הסתכל למעלה.

אשטון ואיילין החליטו להצטרף אז, התגובה שלהם הייתה זהה לשל פיית' והרה. הם הסתכלו בפליאה על התקרה. הפה של איילין נפער לעיגול מושלם, והגבה של אשטון נזקפה מעלה אוטומטית. הם נותרו לצד הכניסה, עיניהם עודנן עוקבות אחרי המחזה המעניין.

"לעזאזל." איילין סיננה לבסוף, שוברת את השקט המוחלט. "יש לנו מזל שבני האנוש לא יכולים לראות את החרא הזה."

זאת בהחלט לא הייתה המחשבה הראשונה של לורד, אבל עכשיו כשהיא אמרה את זה, כישופי ההסוואה של לורד היו ממש מועילים ברגעים כאלה, כמעט כאילו הוא חזה ששרף יפרק לו את התקרה.

מה שכן, דברים התחילו להשתנות ברגע שהבזק אפלולי מילא את החדר, גורם ללורד לזנק לעמידה. ערפל כבד מילא את המקום, גורם לאשטון לפלוט קריאת קרב אקראית שסוכלה כעבור רגע אחד. דמות החלה להתגלות לה מתחת לעשן.

"באתי בתזמון רע, אני מניחה?" נשמע קול מוכר, נשי ומחוספס קלות, כמעט מעושן, כאם היא פולטת עשן בדבריה.